מאגר סיפורי מורשת

שמי שיינדי, במסגרת שיתוף פעולה בין התאחדות הסטודנטים הארצית לבין תכנית הקשר הרב דורי, תיעדתי את סבי, לארי גיינסטיל, ואני מעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבי נולד בשנת 1949 בארצות הברית, למשפחה ממוצא יהודי שעלתה לארץ שני דורות לפני כן. הוריו ידעו מעט מאוד על היהדות ונטמעו בתרבות האמריקאית הלא-דתית. סבא גדל באזור נקי מהשפעות דתיות וחווה את האתגרים בלהיות היהודי היחיד בכיתתו. עם זאת, מפגש מקרי עם תנועת נוער יהודית בשנות העשרה שלו עורר את התעניינותו לחקור יותר את שורשיו היהודיים.

את שורשי משפחתו של סבי ניתן לייחס להגירתם לארצות הברית. במקור, הם הגיעו מרקע דתי, אבל המעבר לאמריקה הוביל לירידה הדרגתית בשמירה על הדת שלהם, כמו רבים אחרים בתקופתם. כתוצאה מכך, סבי גדל ללא ידע רב על מסורות וחגים יהודיים. למרות זאת, הוא נשא תחושה חזקה של זהות יהודית, שמילאה תפקיד משמעותי בעיצוב חייו המאוחרים יותר. ילדותו של סבי התאפיינה במודעות להיותו יהודי בסביבה לא דתית בעיקרה. הוא התמודד עם אפליה ודעות קדומות, אבל המפגש עם תנועת נוער יהודית סיפק לו תחושת שייכות והצצה למסורות היהודיות. למרות שהוא לא היה דתי באותה נקודה, חוויה זו הניחה את הבסיס למסע הרוחני המאוחר שלו.

לאחר שסיים את התיכון, סבי בדק אוניברסיטאות שונות לפני שהשתקע אוניברסיטה מסויימת עם רמה גבוהה. באוניברסיטה הוא נתקל בסטודנטים יהודים רבים, שכמוהו, היה להם מעט ידע ביהדות. ביום הכיפורים ערכה האוניברסיטה שירות הסעות לבית הכנסת ובחול המועד פסח ערכו סדר לסטודנטים. לאחר שנתיים באוניברסיטה סבא חשב על לימודים במדינה זרה, סבי שקל את לימודים ברוסיה, אבל מחסומי השפה היוו אתגר. בסופו של דבר, הציעו לו ללמוד בישראל, אפשרות ייחודית ומושכת, זה היה רעיון שסיקרן אותו. כשבירר על האוניברסיטה העברית בירושלים, הוא למד על ייחודה ומיוחדותה של העיר בהשוואה לכל עיר מערבית אחרת ולכן בחר ללמוד שם ולא בתל אביב למשל. באוניברסיטה, שמנתה מאות תלמידים בה כל אחד לומד שעות וימים שונים, סבא שלי פגש באופן אקראי בחורה אחת. הגיוני. אחרי שבוע סבא שלי פגש את אותה בחורה שוב והתפתחה ביניהם שיחה. קצת פחות הגיוני שיקרה בכזה מקום.

לאחר עוד שבוע, שוב באופן מקרי הם נפגשו וזה כבר היה פלא. הם התחילו לדבר ביניהם, והחליטו להיפגש שוב, פגישות מתוכננות. אחרי כמה פגישות, הם החליטו שהם מתאימים לנישואין. הם היו שניהם בערך בני 21 שזה גיל מאוד מוקדם להינשא בו בפרט לחילונים. הבחורה היתה ישראלית שנולדה בעיראק. היא כמוהו, לא היתה דתייה אך בשונה ממנו, היה לה הרבה ידע ומודעות שנבע מהמסורת המפוארת ממנו היא הגיעה. לאחר החתונה סבא חזר לארצות הברית עם אשתו החדשה.

המשפחה הצעירה נחתה בלוס אנג’לס. סבי וסבתי החלו ללמוד באוניברסיטה ובמקביל לעבוד כדי לקיים את המשפחה. כשסבי וסבתי סיימו את לימודיהם הם יותר התבססו , מצאו עבודות, וביססו את החיים שלהם שם. נולדו להם שני ילדים.

כשהילדים גדלו והגיע הזמן לבחור להם בית ספר, סבתא שלי לא הייתה מוכנה שילדיה ילכו לבית ספר כללי בשום אופן משום שהיא לא רצתה שהם ילמדו ויתנהגו כמו הנוצרים. לסבתא שלי, כאמור, היה הרבה רגש ליהדות למרות שלא הייתה דתייה. לכן הם החלו בחיפושים אחר בית ספר יהודי. היו כמה בתי ספר יהודיים באזור אך היחיד שהיה בו מקום בשתי הכיתות לשכבות הגילאים של הילדים היה בית ספר שלא ממש היה הסגנון שלהם אך סבתי התעקשה. היא העדיפה את זה מאשר בית ספר כללי. סבי גם רצה בית ספר יהודי מהסיבה שהוא רצה לחזור לארץ ישראל ולכן הוא רצה שילדיו ידעו עברית. בבית ספר זה למדו גם ילדים שהגיעו ממשפחות דתיות ולמדו על יהדות אורתודוכסית, מה שהיה מאוד זר סבא שלי. כשהילדים גדלו ולמדו יותר, אחד הילדים החליט שהוא רוצה להיות דתי. סבי, שלא ידע כלל מה זה, החליט שהוא מוכן לנסות כי הוא תמיד התעניין והרגיש קצת רגש ליהדות, וסבתא שלי שידעה טוב מה זה, הם החליטו לנסות. הם נהיו דתיים, שומרי שבת וכשרות.

מאז, לאט לאט סבא וסבתא שלי נהיו יותר ויותר קשורים לדת, ומאוד לאמונה בה’.

לאחר שנים רבות של עבודה קשה ומסירות, סבי וסבתי עלו לישראל, וחיים חיים מספקים בארץ שאליה ייחלו. מסירותם ליהדות גדלה, והם התחברו יותר לדת, חוגגים שבת ושומרים כשרות ועוד. כיום הם מוקפים במשפחתם האוהבת, מאמצים את מורשתם ומעבירים את מסורותיהם היהודיות העשירות לדורות הבאים.

מסר לדור הצעיר

דרך המסע המדהים של סבי, למדתי את כוח ההתמדה, האמונה והחשיבות של להישאר מחובר לשורשים. סיפורו משמש כתזכורת לכך שגם בנסיבות הכי לא סבירות, אפשר למצוא את דרכם חזרה לזהותם האמיתית ולחיות חיים תכליתיים מלאים באהבה, משפחה ותחושת אמונה חזקה. אני מוקירה את השיעורים החשובים שהוא לימד אותי ואת המורשת שהוא ממשיך להעביר למשפחתנו.

הזוית האישית

שיינדי הסטודנטית המתעדת: האזרח הותיק אותו ריאיינתי הוא סבא שלי והיה כיף לשבת איתו ולשמוע את סיפור החיים שלו. החוויה אותה חוויתי היא חוויה מדהימה, זה גילוי אדיר על המשפחה ועל איך בסופו של דבר אני הגעתי ואיזה ניסים קרו בדרך. זה מדהים בעיני, כל התהליך, וזה גורם לכל כך הרבה הערכה לסבא וסבתא על המסירות שלהם ולהקדוש ברוך הוא עם החסד שעשה עם המשפחה שלי, שממש הוליך אותם בנס למקום אליו הגיעו. זה שינה את כל ההסתכלות שלי על דרך החיים אותה קיבלתי במתנה בלי להבין איזה ניסים היו מאחורה.