מאגר סיפורי מורשת

סוזן נולדה בשנת 1949 במרוקו, שרלי נולד בשנת 1945.

סוזן הכירה את שרלי במגרש כדורגל, בגיל 17. גיסתה הציעה לה לראות משחק כדורגל, וגם שרלי היה איתם במשחק כדורגל במגרש בשדרות. הוא גר בטבריה באותו זמן, אך רצה להכיר את סוזן כי שמע שהיא מבית טוב וממשפחה טובה ואיכותית.

שרלי הציע לסוזן לצאת, השניים יצאו לקולנוע חן בשדרות. שרלי היה חייל באותה תקופה שהם הכירו. הוא היה בסיני בשנת 67', הוא בא להיפרד מסוזן, ולהגיד לאמא שלום. אביה של סוזן, שלמה, היה שולח לו משלוחים לצבא. היו לו קשרים כי הייתה לו מכולת בשדרות. הוא ביקש מאחד הספקים בשם יואל שיעביר חבילה לחבר של הבת שלו, לשרלי. הוא שלח לו משחת שיניים, סיגריות, ממתקים, חבילה גדולה מכל טוב. הגיעה החבילה, וסוזן קיבלה לאחר זמן מה מכתב משרלי, כהודיה לאבא שלה. לאחר מלחמת ששת הימים וזמן ארוך בו לא התראה עם משפחתו ועם סוזן, הוא השתחרר מהצבא. הוא התחיל לעבוד בבית אריזה בתנובה אקספורט בשער הנגב. בינתיים, המשפחה שלו עברה מטבריה לשדרות.

סוזן מספרת שהוא הגיע לביתה להציע לה נישואין. הוא הביא לה שרשרת ושעון ובא עם ההורים ואחותו שולה, לבקש את ידה מההורים. אחרי תקופה, היה ויכוח והוא עמד על זה שיילך לגור בטבריה, אז הם נפרדו לחודש. לאחר מכן, באו ההורים שלו להחזיר אותם בחזרה ואז התחילו לדבר על הנישואין, והם חזרו לקשר. הם התחתנו באולם ספורט בשדרות. אחרי החתונה, אבא של שרלי אמר שנהוג אצלם לקחת את הכלה עם 2 פמוטים מנחושת עד הבית. סוזן מספרת שהייתה חתונה יפה מאוד, צנועה ואין כמו החתונות של פעם, עם הטעם הטוב. אבא של שרלי לקח אותם לבית של עמיגור, השקיע בבית, עזר להם, צבע להם את הבית ושיפץ אותו. אמא שלה סוזן עזרה לה מבחינת הנדוניה. אחרי 9 חודשים נכנסה להריון.

שרלי בעלה רצה מאד עוד ילדים. הוא עזר מאוד בחיתולים, בגידול הילדים. בשנת 1969 הבת הראשונה נולדה, סילביה. בשנת 1971 נולד הבן השני יחיאל, בשנת 1972 גוסטה פרלה, בשנת 1974 נולד משה, בשנת 1977 נולדה כרמית, בשנת 1979 נולד גיא, בשנת 1984 נולדה ליז, בשנת 1986 נולדה חנית ובשנת 1991 נולד שלומי. סוזן מספרת שיש יש לה 29 נכדים, הגדול בן 23, ובנוסף לכך גם 2 נינים, בני 6 ו-3.

סוזן סיפרה שלאחר החתונה, התמסרה לגידול הילדים. אח"כ בשנת 1982 התחילה לעבוד בתנובה אקספורט. בעלה לא רצה שהיא תעבוד כי ההורים לא נתנו לה לעבוד בחוץ, הם לא רצו שהיא תעבוד. לה הייתה  דעה אחרת, היא רצתה להשתחרר מהבית, לראות אנשים בחוץ. השכנה דחפה אותה לעבוד.

בחופש הגדול רצתה להיות עם הילדים, לכן עבדה 6 חודשים ובקיץ בבית מקבלת אבטלה. אח"כ עבדה 4 שנים בעוף קור. עבדה במטבחים כל החיים, בישלה, הייתה באגף הסלטים לאירועים. היא עבדה בברור חיל 4 שנים ובדורות וגם במכללת ספיר, וקיבלה אחריות על כל המטבח. באמדוקס עבדה במטבח 11 שנה, עד הפנסיה.

סוזן סיפרה ששרלי זכה בפרס המעשה הטוב בעקבות המלצתו של דוד בוסקילה, ראש העיר דאז. שרלי השיב לזוג צעיר שעמד להינשא שקית שהכילה 80 אלף ₪. הוא אף סירב לקבל אלף ₪ כהכרת תודה על החזרת הכסף, הוא איחל לוג הצעיר מזל טוב והמשיך בדרכו.

לבסוף, שאלתי את סוזן, מה לדעתה הילדים למדו ממנה. היא שיתפה שלמדו ממנה הכנסת אורחים, לתת מכל הלב בלי לצפות לתמורה.

הזוית האישית

נועה ושני: למדתי מסוזן להסתכל על חצי הכוס המלאה, להיות תמיד עם גישה חיובית בכל סיטואציה. סוזן: "נהניתי לספר את הסיפור האישי שלי, מאיפה הכל התחיל".