מאגר סיפורי מורשת

שמי ליזה באומל, נולדתי בליטא, בת שנייה להוריי – גדליה וקלרה, ולאחות שגדולה ממני ב 3.5 שנים. נקראתי על שם סבתי לאה, שם המשפחה המקורי שלי הוא בנק, לאחר נישואי השם השתנה לבאומל. הרבה אנשים קוראים לי 'לובה' שזהו כינוי חיבה ברוסית, לובלו = אהבה.

בילדותי גרנו בקובנה שבליטא בבית קטן עם חדר אחד ומטבח. רוב ימות השנה היה קר מאד בליטא ואנו היינו נוסעים כל חופשות קיץ למשך חודש ימים לעיר פלנגה אשר נמצאת בחוף הים הבלטי. עיר זו נחשבת לעיר מרכזית באזור ויש בה חופים רבים.

בליטא לא היה נהוג ללכת לגן לכן נשארתי בבית עם מטפלת וכמו כל ילד יהודי בליטא ניגנתי באקורדיון. בגיל 7 עליתי לכיתה א', בבית הספר היו חוקים מאד נוקשים ומשמעת קשוחה. בבית הספר לא לימדו או דיברו עברית, בבית הוריי דיברנו ביידיש וליטאית. שיחקנו הרבה בקוביות, חבל ומשחק קופסא שנקרא ריץ' רץ'.

סבתא ליזה בילדותה

בגיל 8, אבי, שהיה נהג מונית במקצועו, עבר תאונת דרכים קשה מאד כשמשאית נכנסה בו והיה על סף מוות. אחרי ניתוח קשה ברגל ושיקום ארוך הוא יצא מזה.

בגיל 12 עליתי לארץ עם הוריי ואחותי, לאחר שהוריי החליטו שהם רוצים לחיות ולגדל אותנו פה בארץ ישראל. במטוס שהביא אותנו ארצה היה גם סבא שלנו (רק לאחר מספר שנים גילינו זאת). שיכנו אותנו בנווה שרת יחד עם עוד עולים שהגיעו איתנו במטוס וגם את סבא פיטר, בעלי לעתיד. אנשים אלו נהיו החברים הכי טובים שלנו, חלקם עד עצם היום הזה.

את סבא פיטר הכרתי בגיל 18 מהשכונה כאשר אני הייתי חיילת שמשרתת במשרד החוץ בקרייה הוא כבר היה אחרי צבא בגיל 22. התאהבנו מיד ולאחר שנה החלטנו להתחתן. נישאנו בחתונה גדולה ומפוארת בתל אביב באולם "תחביב" ובגיל 21 נולדה בתנו הבכורה אביטל. לאחר שלוש שנים נולד אבא שלך, אסי .

כיום אנחנו סבא וסבתא לשישה נכדים בנים מקסימים. אנחנו משפחה מאושרת ומלוכדת מאד. אנחנו נפגשים כל שבת בצהרים לארוחה משפחתית, נוסעים יחד לחופשות לחו"ל ולטיולים, חוגגים יחד ימי הולדת וחגים ונהנים מאד מהתא המשפחתי החם והאהוב שבנינו כאן.

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: היה לי מאוד מעניין לעשות את התכנית, לראיין את סבתא, ללמוד עליה ועל חייה ולהעלות את סיפורה אל מאגר המורשת.