מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוך פורמן, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. בחרתי להתחיל את סיפורי בציטוט משירו של נתן אלתרמן- מגש הכסף: "והארץ שקטה, עין שמיים דוממת".

כמה ימים לאחר סיומה של מלחמת ששת הימים, הייתי אז מפקד צעיר שלא תמיד חשב בהגיון. המלחמה הסתיימה, האויב הובס בשלוש חזיתות, שטחה של המדינה גדל והתחושה הייתה שצבא ההגנה לישראל הינו הצבא החזק בעולם ושאף כח בעולם לא יצליח להביס אותנו.

מספר ימים לאחר סיומה של המלחמה, לאחר היעדרות של מספר שבועות מהבית – שכללה גם את תקופת ההמתנה והדריכות שהחלה למעשה ביום העצמאות לאחר ששולי נתן שרה את שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב"-  לקחתי רכב אזרחי מגוייס, מילאתי אותו בג'ירקנים עם דלק צבאי, לקחתי נשק וחזרתי הביתה. לקחתי את מי שהיום היא אשתי ואמרתי לה שאנחנו נוסעים לטייל. לקחתי אותה לטיול של שלושה ימים: ביום הראשון נסענו דרך ירושלים והעיר העתיקה שנכבשה מספר ימים קודם לים המלח. ביום השני לקחתי אותה לסיור ברחבי הגדה שכם, ג'נין ורמאללה וביום השלישי נסענו לעזה. ישבנו על שפת הים בעזה בבית קפה באווירה פסטורלית ושתינו משקה מוגז שנקרא ״seven up״ – עד אז רק שמענו בארץ על המשקה הזה אבל לא טעמנו ממנו.

היום כשאנחנו נזכרים בזה, אנחנו לא מאמינים שכל זה אירע רק לפני 53 שנה וכיצד השתנו הדברים מאז. היום אנחנו פחות תמימים ומבינים שאנחנו לא הכי חזקים בעולם. אנחנו צריכים להיות מודעים למגבלות שלנו וכך אנחנו מחנכים את נכדינו היום.

הזוית האישית

סבא ברוך:  תכנית הקשר הרב דורי עזרה ליונתן ללמוד עוד דברים עלי שהוא לא ידע ואולי לא היה יודע. הקשר בין יונתן לביני קרוב מאד, והתחיל למעשה ביום שהוא נולד. אני רואה אותו כמעט כל יום ומעורב מאד בלימודים ובגידול שלו ,כמעט כאילו היה בני. אני מאחל לו שיהיה תמיד בריא ומאושר ושלא יצטרך להילחם אף פעם.

הנכד יונתן: אני מאחל לסבא בריאות והצלחה בספר שהוא כותב.