מאגר סיפורי מורשת

השם שלי הוא מנחם יוסף נולדתי בירושלים בו' באדר תשי"ז 7.2.1957.

נקראתי כך על שם סבא שלי שנספה בשואה ונכדיי קוראים לי יוסי.

לפני שאבא שלי עלה לארץ, שם המשפחה שלו היה ציללאג. בהונגרית הפירוש הוא כוכב. אחרי שהוא עלה לארץ, הוא עיברת את השם לבר כוכבא.

בילדותי למדתי בבית הספר "דוגמא עזריאל" וכשהייתי בן עשר, בכתה ד' פרצה מלחמת ששת הימים, ומשם הכל היסטוריה.

לפני שפרצה מלחמת ששת הימים, זאת הייתה תקופה שכולם חיו בפחד, כי המדינות שמסביבנו איימו לפתוח במלחמה, ורצו להשמיד את המדינה. גם היהודים בשאר העולם חיו בפחד ורצו ששאר היהודים יברחו לארץ.

המלחמה פרצה ביום שני כ"ו באייר תשכ"ז .5.6.76

ביום שני בשעה שלישית, השיעור התחיל כרגיל. אך פתאום התחילו רעשים מבחוץ, והבנו שיורים עלינו. המורה שלנו נשארה בפה פעור, ואנחנו רצנו למקלט בבית ספר. על חומת העיר העתיקה ישבו ירדנים וירו על ירושלים,  ואחרי זה הם התחילו לירות במרגמות. במקלט המורים שרו שירים עד שהגיעו הורים וחיילים, כדי לקחת את הילדים הביתה.

אבי היה אחד הלוחמים שהגנו על ירושלים, ואמי עבדה בבית חולים הדסה, שכולו היה בכוננות לפציעות של חיילים. אני הייתי אצל סבי וסבתי שגרו בקומת הקרקע, עם בן הדוד שלי, וכל הזמן שמענו פיצוצי מרגמות, ומכלי המים שהיו על הגגות התפוצצו, ונראו כמו מפלים. שמענו על הקרבות מהרדיו, וביום הרביעי למלחמה, שמענו שהצנחנים הצליחו לשחרר את העיר העתיקה, הכתבים ממש רצו איתם, ותעדו את הפריצה לעיר העתיקה בשידור חי. הרבה אנשים בכו.

שמענו את הצנחנים מגיעים לכותל עם הרב הצבאי הראשי דאז, שלמה גורן, שתקע שם בשופר, והתקיעה הזאת התפרסמה בעולם כולו כסמל לניצחון. כולם חשבו שנפסיד במלחמה, אך אנחנו ניצחנו ,וכבשנו את הכותל המערבי שבמרכז העיר העתיקה. הבית שלנו היה בסך הכל שלושים דקות הליכה מהכותל.

ביום רביעי כ"ח באייר, פסקו הפיצוצים בירושלים. הלחימה בירושלים נפסקה, אבל בשאר הארץ המלחמה המשיכה, והתקדמה לרמת גולן שהיתה בשליטת סוריה, גם שם נצחנו והצלחנו לכבוש את הרמה.

חלק מהלוחמים שלחמו כבר אינם בחיים, גם מוטה גור מפקד חטיבת הצנחנים נפטר, וגם אבי שהיה חייל פשוט נפטר.

הזווית האישית

איתן: תודה לסבא שהקדיש מזמנו לתיעוד סיפורו, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי. ותודה שחלקת איתי את סיפורך.