מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בכרכור, גדלתי בשכונת נווה אפרים.

גדלתי בבית הספר הממלכתי דתי בכרכור "מורשה". לאחר מכן הייתי כשנתיים בקיבוץ דגניה ב'. לאחר כשנתיים בקיבוץ חזרתי לבית ספר אורט שומרון בבינימינה והתגייסתי לשריון באוגוסט 1972. לאחר טירונות שנמשכה כשלושה חודשים בבסיס רפיח נשלחנו לקורס לוחמי חרמש (חיל רגלי משוריין) ובתחילת הקורס עברנו גם קורס לנהיגה בנגמ"ש (נושא גייסות משוריין). קורס החרמש נמשך כשלושה חודשים באיזור רביבים שבנגב ואחריו ירדנו לתעסוקה מבצעית בתעלת סואץ בתעוז בשם טלוויזיה (תעוז- מתחם מבוצר מאוד) מהתעוז היינו יוצאים כל בוקר לערוך סיורים לאורך הגזרה של תעלת סואץ. הסיורים היו מתחילים מזריחת השמש ובמהלך היינו עושים תצפיות באמצעות משקפות גדולות לצד המצרי וכל תנועה שהיינו רואים היינו רושמים. עם השקיעה היינו חוזרים לתעוז.

השירות בתעלה היה מאוד נוח מאחר והיינו שלושה שבועות בקו ושבוע בבית. אחרי חצי שנה בגזרת התעלה יצאנו לקורס מכי"ם (מפקדי כיתות) בשבטה שבנגב. לקראת סיום הקורס ולפני יום הכיפורים היינו אמורים לצאת לחופשת סוף שבוע הודיעו לנו ביום חמישי כי החופשה מבוטלת עקב כוננות בדרום וכי עלינו לרדת לתגבור קו התעלה. הגיעו מובילים (סמיטרלר) העמסנו את הנגמשים עליהם אך המובילים הגיעו ללא שרשראות אז התעכבנו עד חצות הלילה לפני שירדנו לסיני. הנסיעה וההכנות נמשכו עד יום שבת בבוקר כשהגענו לאזור רפידים עדיין היינו באווירה של חניכים בקורס והמפקד התעקש שנעמיד את הנגמשים בקו ישר כאילו שהקורס נמשך. לפתע לקראת השעה 2 בצהריים הגיחו 4 מטוסי קרב מצריים שהטילו פצצות לא מדויקות על מתקן רדאר (מכם- מגלה כיוון מרחק) של חיל האוויר שהיה בסמוך לחניון שלנו. למרות שהיינו 12 נגמשים ועם הרבה מקלעים על הנגמשים אף אחד לא ירה מקלע אחד. היינו המומים. מיד ניתנה הפקודה לעלות על הנגמשים ולסוע לכיוון התעלה ברשתות הקשר החלו להישמע קריאות לעזרה מהמוצבים שהיו על קו התעלה, ומיד הבנו שמצבם קשה עקב הפגזה כבדה מאוד.

המצרים החלו לצלוח את התעלה בכמויות אדירות של חיילים. כשהגענו לאיזור הסמוך לתעלה ניתנו לנו הוראות לעזור בחילוץ פצועים מהמעוזים/תעוזים. המצב של החילוצים והאבטחה נמשך כמה ימים, כאשר כל הזמן אנחנו חוטפים הפגזות, טילי נ"ט (נגד טנקים). הצבא המצרי הצליח למעשה ביממה הראשונה לחצות את התעלה ולהשתלט על גזרה בעומק של 8 קילומטר מזרחית מהתעלה ולמעשה השתלט על "קו ברלב". לקראת ה-12 לאוקטובר 1973 סופחנו  לאוגדה של אריק שרון והתחלנו להתאמן על "גשר הגלילים" לקראת צליחת התעלה. לצערנו, הגשר ניזוק עקב גרירה לא מיומנת והתחלנו להתקרב לאיזור התעלה ונמסר לנו כי אנו נצלח את התעלה באמצעות תמסחים. הדרך לתעלה הייתה מלווה בהפגזה כבדה מאוד אך הצלחנו להגיע לתעלה מוקדם בבוקר ולחצות את התעלה. הכח שלנו מנה 20 טנקים ו6 נגמשים אשר היוו את כח הפריצה המיוחד בפיקודו של אלוף משנה חיים ארז.

המטרה העיקרית של הכוח שלנו הייתה לטפל בבסיסי הטילים הרבים שהיו בצד המערבי של התעלה, שהפריעו ופגעו קשות בחיל האוויר. לאחר שחצינו את התעלה התארגנו מהר על ציר והתחלנו להתקדם לכיוון בסיסי הטילים ולפגוע בהם. הכניסה הראשונה לבסיס הטילים הייתה מדהימה הבסיסהיה בצורת משושה שבמרכזו היו מספר משגרי טילים. הדבר הראשון שהיינו עושים זה לירות על משגרי הטילים וכך היה נדלק הטיל ומשגר את עצמו ועושה סוג של לולאה ומתפוצץ על הקרקע. זה היה מחזה מרהיב. כך עברנו מבסיס לבסיס ופגענו בשערות טילים באותו היום חייב לציין שבמהלך כל הפעולה הזאת כמעט ולא הייתה התנגדות רצינית מצד הצבא המצרי. לקראת הערב חזרנו לאיזור ראש הגשר. שם חטפנו את ההפגזה הכי כבדה שהייתה לנו במלחמה. כמובן שמיד עליו על הנגמשים והתקדמנו מערבה להתרחק מאיזור הצליחה.

למחרת בבוקר המשכנו לטהר בסיסי טילים נוספים לכיוון צפון אך הפעם הצבא המצרי כבר הבין שיש כוחות משמעותיים בצד המערבי של התעלה ונתקלנו בטנקים ובכוחות אחרים של הצבא המצרי. בערב עשינו חניון בשטח ולקראת חצות ראינו לפתע כוח חי"ר צועד לעברינו במרחק קצר מאוד. כנראה שהכוח לא ידע על קיומנו. מיד התארגנו לבצע התקפה על הכוח אך עקב המרחק הקצר מהכוח חלק מהכוח המצרי היה קרוב מדי ולא ניתן היה לפגוע בהם עם הנשק שהיה על הנגמש ונאלצנו לדרוס אותם. בשעות הבוקר חזרנו לפרוק את החיילים המצרים מהנשקים והמשכנו במשימת טיהור בסיסי הטילים. אני לקחתי את האקדח של מפקד הכח המצרי שהיה, ובהמשך הוענק לי האקדח הזה כמזכרת "מקרב התקלות פנים אל פנים עם כח מצרי ממערב לתעלה לאחר המלחמה" והמשכנו במשימת טיהור בסיסי הטילים. לקראת הצהרים תוך כדי התקדמות לבסיס טילים נוסף הגיחו 4 מטוסי מיג ובהפצצה מאוד מאוד לא מדויקת הטילו עלינו פצצות ברזל, ונס אף אחד מהכלים של הכח שלנו לא נפגע.

בניגוד להתקפה האווירית הראשונה הפעם כל המקלעים ירו לעבר המטוסים מעשה ששיבש את הריכוז של הטייסים וכנראה זאת הסיבה שהפצצות לא היו מדויקות. מסתבר כי בזמן שהיינו במשימת טיהור הבסיסים היינו למעשה מנותקים משאר הצבא משום שלא היה גשר שיזרים כוחות. אחרי שלושה ימים שהיינו מעבר לתעלה המצב השתפר מאוד בעקבות תיקונו של גשר הגלילי והזרמת כוחות מסיבית של צה"ל. סוף סוף החליפו אותנו קצת ואנחנו יכלנו לנוח לכמה שעות. לאחר מכן המשכנו בפעולות חילוץ ואבטחה של שאר הכוחות עד לסיום המלחמה. במהלך המלחמה בחזית הצפונית והדרומית נהרגו 2297 חיילים ונפצעו אלפים בצד הישראלי, מיום פרוץ המלחמה ועד לסיומה.

לפני כ-4 שנים במלוא 40 שנה לצליחת התעלה התכנסנו כל הלוחמים מהכח המיוחד והוצאנו ספר בשם "צינה בחולות". תוכלו לראות  ולקרוא את הספר כאן בקישור: צינה בחולות – סיפור לחימתה של פלוגת "מקנס".

הזוית האישית

עומרי: עניין אותי מאוד הסיפור של סבא, היה לי מאוד כיף לשמוע את העבר שלו.

סבא שייקה: חשוב לספר את הסיפור לילדים ולנכדים כדי שידעו את ההיסטוריה הקרובה ועל המלחמה המתמשכת לחיים ועל הזכות להיות פה בארץ.