מאגר סיפורי מורשת

שמי צבי עמרם ונולדתי באפגניסטן בשנת 1947.

ביום כיפור בשנת 1973 פרצה מלחמה בהפתעה, "מלחמת יום כיפור". כולם היו בצום וכך גם אני – צמתי והייתי בבית הכנסת. לפתע נשמעו אזעקות, לכן כל האנשים מיהרו לביתם והדליקו את הרדיו. ברדיו החלו לשדר סיסמאות של חיילים על מנת להתכנס במקום שהוגדר מראש.

שמעתי את הסיסמה שלי והלכתי למקום המפגש במהרה. חיילים נוספים הגיעו גם הם. כשהגעתי למקום המפגש, החיילים הוציאו נשקים מהמחסנים וחילקו לרובנו כי לא היה מספיק נשק לכולם. הגיעו אוטובוסים וחברים שלי ואני עלינו לאוטובוס שהסיעו אותנו לגבול סיני. כשהגענו לשם התחלתי להתארגן וגם כל יחידות הכוח, ויצאנו להילחם.

הייתה תחושת "בלאגן" בשטח. הצבא המצרי נכנס לתוך שטח ישראל. לא ידענו איפה הם נמצאים, אך הקומנדו שלהם נכנס לשטח שלנו והם פגעו בטנקים – כוח השריון של כוחותנו. בלילה, השיירה שלי נסעה לתוך סיני. חנינו שם והקמנו אוהלים ולפתע, שמענו קולות בערבית, היה חושך מוחלט, אז הם עברו אותנו מבלי שנתפסנו.

סבא בעת לחימתו המלחמת יום הכיפורים

כעבור שבועיים לערך, נכנסתי לצד השני של תעלת סואץ, ליבשת אפריקה (מצרים), ושם המראות שראיתי היו קשים ביותר. לאחר זמן מה התמקמנו באלכסנדריה, לא נתנו לי להיכנס לתוך הקרבות. תפקידי היה ביצוע שמירות לאורך היום והלילה (יממה) על השטח ועל החיילים שנלחמו במגע ישיר עם אויבנו. בנוסף, מאחר והייתי בחיל ההנדסה, העברנו ציוד הנדסי שסייע במהלך המלחמה.

לאחר כחצי שנה של לחימה , נחתם הסכם שביתת נשק, ואני ושאר הכוחות חזרנו לישראל. במהלך המלחמה איבדתי מספר חברים הקרובים לליבי.

הזוית האישית

סבא צבי: היה לי קשה לספר על המלחמה מכיוון שאיבדתי חברים, אך אני מאוד אוהב לספר לנכדיי את הסיפורים שלי ואת הילדות שלי.

לורן הנכדה המתעדת: אני מאוד אוהבת לשמוע מה שסבא שלי מספר, היה לי כיף לכתוב סיפור זה ולתעד את סבא.