מאגר סיפורי מורשת

שמי דרורה. נולדתי בישראל בשנת 1948, בשכונת בת-גלים שבעיר חיפה, להוריי, מיכאל וחיה.

אבי היה אדם שקט ועבד כנהג אוטובוס בחברת "אגד", בעוד אמי הדאגנית הייתה עקרת בית. היו לי שני אחים קטנים: רונית ומשה. משה, שהיה אחי הצעיר, נהרג בתאונת עבודה.

שכונת בת-גלים נמצאת על חוף הים, והמרפסת בבית שלי צפתה אל החוף. בבית היו עוד שלושה חדרים, מטבח ומרפסת נוספת שפנתה לחצר.

בשכונה היו לי שלוש חברות, איתן הייתי משחקת בתופסת, בקלאס, בחבל ובמחבואים. אהבתי גם לקרוא ספרים בשעות הפנאי, והייתי פעילה בתנועה המאוחדת, דרכה יצאתי להרבה טיולים.

למדתי בבית הספר "עלייה", יחד עם ילדים רבים שהיו עולים חדשים. אז למדנו בבית הספר, בנוסף למקצועות הבסיס שלומדים היום, גם מלאכת-יד ותזונה. אני זוכרת שאהבתי ללמוד תנ"ך וספרות ולא אהבתי חשבון. ביום כיפור, שישה באוקטובר 1973, בהיותי כבר בת 25, הייתי בבית. לפתע ראיתי מכוניות נוסעות על הכביש, כאילו אין חג. ניגשנו לפתוח את הרדיו והוא אכן פעל, משדר סיסמאות וקודים שונים. במהדורת החדשות הודיעו שכוחות ערב תקפו אותנו. הגברת גולדה מאיר, ראשת הממשלה דיברה ברדיו והסבירה את המצב. הדלקנו את הטלוויזיה וגם בה שודרו החדשות. נשמעו אזעקות. חששתי מאוד.

למחרת החג נפתחו החנויות וקנינו מוצרי שימורים. לא היו תקיפות מהאוויר, החזית הייתה רחוקה. שמענו בטלפון על גיוס כל בני המשפחה. בעלי היה בקבע והוא לא הגיע הביתה. דודיי, כמו אבי, היו נהגים ב"אגד", וגויסו להסיע את הלוחמים. אני הלכתי לעבודתי בבית הספר, בו התנהלה מערכת שעות רגילה אך השמועות היו מחרידות ודיברו על הרבה הרוגים מן הצד הישראלי. מצב הרוח היה קשה. אני, אחותי ובנה התכנסנו בביתה של אמי. גיסי פנה מיוזמתו להתגייס כבר בשבוע הראשון, לאחר ששמע מאחד השכנים שהוא יוצא להתגייס. המלחמה הזו הייתה שונה מאוד מהמלחמה שלפניה, מלחמת ששת הימים, בה כל יום היה הישג גדול. לעומתה, הייתה זו ארוכה מאוד ולא היו בה סיפורי ניצחון. עד היום בפגישות משפחתיות אנו מדברים על ההפתעה הגמורה בישראל בתחילת המלחמה, אשר גבתה מספר קורבנות גבוה. אסור היה לנו להיות מופתעים, אנו חייבים להיות מוכנים תמיד. הפעם המגננה נמשכה למעלה מחודש. פחדנו מאוד, אבל שמענו על צליחת תעלת סואץ על ידי אריאל שרון, שהיה בעיניי גיבור גם במלחמת ששת הימים. במיוחד ניכרה תרומתו במלחמת יום הכיפורים. הוא היה עבורי האיש שהפך את הכישלון להצלחה. אני זוכרת ששמענו ברדיו כי שרון הטיל מצור באפריקה על הארמייה השישית המצרית, וכדי להציל את הארמייה נכנסו המצרים לדיאלוג על הפסקת אש. בצפון ניצחנו את הסורים והיינו בדרכנו לדמשק. כך, לאט-לאט, החלה המלחמה להיות להצלחה ומצב הרוח השתנה. עדיין, אני זוכרת את המלחמה כמלחמה נוראה. לא אשכח אותה.

 

 אני, אחי ואחותי יחד עם אחייננו, רן.

 אני בטקס השבועות בהיותי בת שש.