מאגר סיפורי מורשת

אנו, נועם ושירה כהן, אנו תלמידות בבית הספר "בארי" בראשון לציון בכתה ד' – נופך וה' -חוש, מספרות במסגרת תכנית הקשר הרב דורי את סיפורו של סבנו האהוב מצד אמנו, עזרא.

הקדמה

שמי עזרא מנשה, נולדתי בישראל  בתאריך 29.6.1955  בעיר חיפה. יש לי עוד ארבעה אחים ושתי אחיות. אני זוכר איך בתקופת ילדותי היינו מחכים בבית הורי לקראת כל חג המתקרב ובא, מתרגשים ומתכוננים. למדתי בבית ספר "אוהל" בשכונת התקווה. מאוד אהבתי ללמוד בבית הספר חשבון, ספורט וקצת תורה.

היינו מאוד מכבדים את הצוות החינוכי. לדוגמה, פעם לא יכולנו לקרוא למורה בשמה בלי לומר "המורה". בחופשות מבית הספר היינו בבית ולא יצאנו לטיולים או לנופש בבתי מלון. היתה לנו ילדות פשוטה וצנועה. בשעות הפנאי שיחקנו במשחקי כדור כמו מחניים וכדורגל ובנוסף היינו משחקים בגוגואים, גולות ותופסת.

וזה הסיפור שלי על מלחמת יום הכיפורים

בשנת 1973 בחודש מאי שאז נקראה "מאו  מאו" התגייסתי לצה"ל ולאחר מיון נשלחתי לחיל תותחנים. לאחר מספר חודשים בטירונות נשלחתי לקורס נהיגה כי בחרתי בזה ובמהלך הקורס היה לי ממש כיף בשל העובדה שהיו לי המון חברים בקורס. עם קבלת הרשיון נשלחתי לבסיס האם בסיני למקום שנקרא "רפידים" וכשהגעתי לגדוד דרקון 55  שובצתי במחלקה.

כעבור כמה ימים כל הגדוד הוטס מרפידים לצפון הארץ. בחניה חיכו לנו אוטובוסים שלקחו אותנו לנקודה שהמפקדים קיבלו. לא ידעתי מה הולך להיות כיוון שלא הייתי קשוב לתקשורת כלל. עברו מספר ימים וביום שבת התחילה המלחמה שנקראת מלחמת יום הכיפורים על שם החג בו התחילה המלחמה במפתיע.

נלחמנו מספר ימים ברמת הגולן נגד הצבא הסורי עד שבלמנו אותו וגרמנו לו נזקים כבדים ולאבדות קשות. לאחר הבלימה קיבלנו פקודה, כל נהגי משאיות התחמושת, לנסוע מרמת הגולן לדרום סיני. זוהי דרך ארוכה ומתישה. במלחמות, עם ישראל מתאחד ולאורך כל הדרך בכבישי ישראל נעצרנו על ידי אזרחים טובי לב שנתנו לנו דברים טובים ושימושיים כמו תחתונים, גרביים, סיגריות, מים, מגבות ואוכל. כאמור, הדרך הייתה קשה ומתישה, ועשינו מספר עצירות עקב עייפותנו. לאחר אחת העצירות, המשכנו לכיוון תעלת סואץ. עד פאתי העיר אסמעליה לתוך מצרים ושם במקום זה קיבלנו הודעה מהפיקוד לעצור מכיוון שהאמריקאים התערבו. לאחר מכן, עברנו את התעלה בחזרה לסיני  והגענו לנקודה בה כיתרנו  את הארמיה השלישית של המצרים.

אני בתעלת סואץ במלחמת יום כיפור

הדבר המעניין והאירוני היה שעברנו את התעלה שהכל היה ירוק ומלבלב, ברווזים מסתובבים, ואנחנו בעצם בתוך מלחמה. חזרתי אחרי שלושה חודשים הביתה. בתקופה זו של המלחמה, שלחתי מדי פעם מכתבים הביתה כי המפקדים חייבו אותנו.

במלחמה איבדתי חבר יקר וראיתי מחזות קשים שאני מעדיף לא לכתוב עליהם.

חיי אחרי המלחמה

אחרי המלחמה השתחררתי בשנת 1976 ישבתי בבית ואז התחלתי לעבוד בחביות לעיבוד עורות בהמשך עבדתי במכבסה ושם הכרתי את אשתי ולאחר תקופת מה התחתנו ועברנו לגור בבית שמש. שם נולדו לי שני ילדיי. כעבור עשר שנים עברנו לגור בראשון לציון. בראשון לציון נולד בננו השלישי וכיום יש לנו חמישה נכדים יקרים ואהובים נועם, שירה, עלמה, לביא ומיה.

אני ביום חתונתי

כיום אני פנסיונר לומד מחשבים ונהנה מהנכדים ומהחיים.

אני ונכדותיי, נועם ושירה, מבלים במוזיאון "אנו"

אני ונכדותיי, נועם ושירה, במפגש הקשר הרב דורי

נועם ושירה מאחלות לסבא עזרא

סבא עזרה מאחל לנכדותיו, נועם ושירה

הזוית האישית

שירה: היה לי כיף לכתוב את הסיפור עם אחותי הגדולה, נועם וסבי, עזרא וגם למדתי על סבי דברים שלא ידעתי לפני התכנית.

נועם: היה לי מאוד כיף לכתוב את הסיפור ובעיקר נהניתי מעוד זמן איכות עם סבא ובנוסף, היה לי מיוחד שסבא הגיע לבית ספר.

סבא עזרא: היה לי כיף מאוד במפגש עם סבים וסבתות נוספים לשמוע את הסיפורים שלהם ולהכיר אנשים חדשים נחמדים מאוד עם חום ואהבה והיה לי העונג לכתוב עם נכדותיי האהובות.