מאגר סיפורי מורשת

עליזה נולדה בשנת 1955 בירושלים, בת למזל ורחמים שהם דור שלישי בירושלים. הוריה שהיו ממוצא טורקי שימרו ודיברו בבית את השפה הטורקית. עליזה נקראה על שם סבתה. היא גדלה בשכונת נחלאות.

אבא שלה, רחמים, עבד בתחנת דלק פז, הוא היה מחלק נפט. האימא, מזל, הייתה עקרת בית, ההורים של עליזה היו דתיים. הדירה שגרו בה הייתה גדולה ומרווחת. המשחקים ששיחקה בילדותה ברחוב היו מחבואים או חמש אבנים, התחביב של עליזה היה לרקוד.

מלחמת ששת הימים

כשעליזה הייתה בכיתה ו' פרצה מלחמת ששת הימים. כל הדיירים בבניין היו צריכים להיות במקלט הציבורי, שלא היה בו כלום. עליזה מספרת: "לכל משפחה חילקו שטח קטן במקלט, אחותי הקטנה נורית היתה בת חודשיים. אני זוכרת את האווירה שהיתה במקלט: למרות שיש מלחמה האווירה היתה טובה ומרגשת. נאספנו סביב הרדיו ששידר מכל החזיתות וכל הזמן שמענו שאומרים שישראל כבשה עוד ועוד מקומות. המלחמה הזו היתה קצרה וטובה בשל הניצחונות."

בעת השירות הצבאי

במלחמת יום הכיפורים עליזה שירתה בצבא בימ"ח בבית זית שבירושלים. בערב יום כיפור אספו את עליזה מהבית לבסיס. בתפקיד שלה היה להציג את כל הרשימות של כל מיני דברים כגון: נשקים, תול"רים, בגדים של צבא ומנות קרב. בבסיס היו המפקדים, המחסנאים, הנהגים והפקידות וממש כולם היו בבסיס. למחרת ביום שבת, כאשר הייתה אזעקה, הודיעו שפרצה מלחמת יום הכיפורים. המלחמה פרצה משלושת החזיתות ובעיקר בסיני בדרום ורמת הגולן בצפון.

הרדיו שידר קריאות צופן וכך ידעו המילואימניקים להגיע לבסיס. המחסנים נפתחו וחיילו את כל המילואימניקים בנשקים, בגדים, נעליים, ג'יפים ומנות קרב. המילואימניקים ירדו להילחם בחזית הדרות בתעלה. למרות שהמלחמה פרצה ביום הכיפורים עליזה לא שברה את הצום. בקרבות שהתנהלו בדרום, החטיבה הירושלמית ספגה אבדות כבדים וכמעט כולם מגדוד 68 ומגדוד 161 נהרגו בתעלת סואץ.

הזוית האישית

אלעד המתעד: נהניתי מאוד מהמפגש עם עליזה, שהגיעה תמיד עם אנרגיות טובות ושידרה לי מציאות טובה. הסיפורים שלה על מלחמות ישראל, האחדות והניצחונות שידרו לי ביטחון ואמונה שאין כמו ארץ ישראל.