מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה, נולדתי בשנת 1954 באינזגן שבמרוקו.

התגייסתי לצה"ל ב-12/1972. באותה תקופה נתנה אפשרות לבנות מבית דתי להצהיר כדי לא להתגייס. אני החלטתי שאני רוצה להתגייס ולעבור את החוויה הזאת. כמובן שההורים שלי קיבלו ההחלטה שלי בהבנה ואפשרו לי להתגייס. לאחר קורס כתבניות שעשיתי ובו קבלתי חניכה מצטיינת הוצבתי במבצעים בפיקוד דרום. תפקיד מעניין ומאתגר מאוד. ב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. לפני יום הכיפורים היתה פעילות ותחושה במבצעים כי משהו אמור לקרות מצד המצרים והסורים. צהל נכנס לכוננות. אותנו לא שחררו הביתה לכיפור והשאירו אותנו בבסיס. נהג הלשכה הסיע אותי הביתה, ארזתי ציוד ובגדים והחזיר אותי למבצעים.

ביום כיפור בשעה 14:00 בצהרים, בערך, נשמעו אזעקות וקבלנו הודעות על כך שפרצה מלחמה בדרום, בצפון ובירדן. זה היה מפחיד.. מבלבל.. ועצוב מאוד. ביום קדוש כיום הכיפורים אשרו לנו לאכול ולשתות ונכנסנו מיד לפעילות במבצעים. מבצעים, פיקוד דרום, נערך לירידה לחפ"ק שמוקם באום-חשיבה בדרום. במבצעים ביקשו מתנדבות אחת מהמבצעים ואחת מהקשר שירדו לחפ"ק. ראש הלשכה במבצעים בקשה ממני להסכים ולרדת עם החפ"ק. כמובן שהסכמתי. פחדתי מאוד אבל גם ידעתי שאני צריכה למלא את התפקיד שלי גם בזמן רגיעה וגם בזמן מלחמה. באותה תקופה לא  לכולם היו טלפונים בבתים, וגם להוריי לא היה טלפון בבית. לפני שירדנו לחפ"ק התקשרתי לשכנה של הוריי ובקשתי שתודיע להם שאני לא אוכל להתקשר ולא להגיע הביתה בתקופה הקרובה. וכך באמצע הלילה, בחשיכה מוחלטת, הטיסו אותנו בהרקולס ונחתנו בשדה התעופה של אום חשיבה. החפ"ק היה ממוקם במרתף גדול. עמדת המבצעים שלי מוקמה בכניסה למרתף, ותפקידי היה להדפיס במכונת כתיבה את כל ההוראות שהאלוף העביר ליחידות בשטח, להדפיס הפקסים למפקדות, ולאסוף נתונים שמתקבלים בטלפון מהשטח. היה לנו חדר מנוחה עם מיטות שבו ישנו במשמרות. אני ביקשתי מזרון, שמתי אותו מתחת לשולחן הכתיבה שלי וזה שמש לי למנוחה בשעת הצורך.

הארוע המפחיד היה כשהודיעו לנו שצנחנים מצריים צלחו את תעלת סואץ והם מתקדמים לכוון גדודי החיילים שלנו שהיו בסביבה ולעבר החפ"ק. המפקד שלי קרא לי ולחיילת הנוספת מהקשר ובקש מאתנו להיות יחד אתם, בחדר הישיבות הממוגן שבו שהה גם האלוף. היינו אמורות להיות בחדר הזה ליד כספת גדולה שבה שמרו מסמכים מסווגים.. אבל גם ידענו שאם המצרים יצליחו להיכנס לחפ"ק אז הכספת תגן עלינו. המזל הוא שאריק שרון הצליח לכתר את הארמיה-3 שצלחה את התעלה, ובכך מנע את ההתקדמות שלהם לאזורים שבהם ישבו החיילים והחפ"ק.

זאת היתה מלחמה קשה שנמשכה עד 25 באוקטובר 1973. היו לנו אבדות רבות אבל צהל הצליח לבלום את האויב בכל החזיתות. לאחר כחודשיים עבר כל החפ"ק של פקוד דרום לרפידים. באוגוסט 1974 השתחררתי מצהל. שירות שהיה מעניין, מאתגר ועם תרומה גדולה בזמן המלחמה.

הזוית האישית

דביר: העבודה על הסיפור הזה הייתה מאוד מעניינת בגלל שגם למדתי דברים על סבתא שלי וגם למדתי על מלחמת הכיפורים ונהנתי לעבוד עם סבתי על העבודה.