מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי קריספין יצחק, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי היקר יאיר, יחד נעלה כאן את סיפור חיי האישי.

נולדתי בשנת 1951 במרוקו בעיר קזבלנקה לשלושה אחים ושלוש אחיות. שם הוריי – ברוך ושמחה ז"ל. עליתי לארץ בשנת 1954 ומיד הגענו לישוב מבשרת ציון.

ילדותי במבשרת ציון

אני זוכר בילדותי בעיקר את האהבה שלי ושל חבריי להיות בטבע ולשחק בחוץ. בשונה מהיום, בעבר היינו רוב שעות היום משחקים מחוץ לבית בכדורגל, גוגואים, שלושה מקלות ועוד. היינו קוטפים פירות ומוכרים אותם, בעיקר אהבתי לאכול מאכלים שקטפתי מהעצים כמו תאנים, סברס, שקדים ועוד. אהבתי מאוד את עונת האביב, בה הייתה פריחה מלבלבת של השקדיות ומבשרת כולה היתה צבועה בלבן.

הישוב מבשרת ציון בו גדלתי, היה מאוד שונה מהיום, היו בו מעט בתים בני קומה אחת, שדות ירוקים רבים ושטחים נרחבים. הכבישים לא היו סלולים וכולם הכירו היטב אחד את השני. בית הילדות שלי הוא הבית בו אני ואשתי חנה חיים בו עד היום. לאבי, ברוך, הייתה חנות בשר ואני זוכר שכל יום, הייתי הולך לעזור לו בחנות למכור ולנקות. היינו נהנים כל הזמן מארוחה בשרית שאבא שלי הביא בסוף יום העבודה, לפעמים זה היה מה שנשאר בחנות ולא נמכר.

הייתי ילד שובב וחייכן, פעיל וזריז, קופצני ויצירתי. הייתי בונה דברים, מכין מחנה בו היינו משחקים בחוץ עד הערב, הייתי מאלתר כל מה שצריך ומחבר בין דברים ותמיד הייתי מוקף באנשים. למשפחה שלי לא היה כסף רב, לכן היו תקופות שבהם הסתפקנו במועט, אכלנו כריך פשוט ואני זוכר שכאשר חילקו ארוחת צהרים בביה"ס, לא הייתי מקבל בגלל שהוריי לא יכלו לשלם וחברים היו מכבדים אותי. זה היה זיכרון לא קל.

שירותי הצבאי

כחייל חוויתי חוויה קשה שלקחתי אותה איתי לחיים, והיא הפציעה שלי במהלך מלחמת ההתשה. שירתי בחיל שריון בתפקיד נהג נגמ"ש. בזמן המלחמה נפצעתי בתעלת סואץ מפיצוץ מכלית דלק וכתוצאה מכך נכוויתי קשה בכל גופי ובעיקר בפנים. שכבתי בבית חולים סורוקה בבאר שבע במשך חודשיים. במשך כחודש וחצי לא סיפרתי למשפחתי ולהוריי, כדי לא להדאיג אותם. הם חשבו שאני נמצא בבסיס לזמן רב, מכיוון שזה היה סביר באותה תקופה.

עברתי ניתוח והשתלות עור ואז עברתי לשיקום בבית קיי בנהריה. אני זוכר את המפגש שלי עם אימא שלי ודודתי שבאו לבקר אותי בפעם הראשונה, אמי נבהלה מהמראה של הפנים שלי ומיד התעלפה ודודתי, שהייתה בהריון מתקדם, מיד הועברה לחדר לידה מהבהלה. התמודדתי עם צלקות והתגברתי, ואין ספק שזה חיזק אותי בחיים.

החלום שלי כילד היה להיות איש היודע לתקן הכל והגשמתי את זה לאורך השנים בעזרת למידה וניסיון גם מהעבודה וגם בחיים – זה מה שאני אוהב לעשות. גיליתי בעצמי כוחות רבים כמו כוח הסבלנות וההתמדה, הרצינות והאחריות וניסיתי להעביר כוחות אלה לילדיי ונכדיי. בניתי משפחה יחד עם אשתי חנה, נולדו לנו חמישה ילדים: ארבע בנות ובן אחד. יש לנו יחד 17 נכדים, ביניהם יאיר, בנה של  ליאת, בתי הבכורה.

אני נהנה מאוד לשוחח עם יאיר ובעיקר נפעם מהסקרנות הרבה שלו לשמוע את הסיפורים שלי מהעבר. לי וליאיר יש תחביב של איסוף חפצים מהעבר שאני מעניק לו בכל תקופה, למשל משקפת ישנה, רדיו, פנס, כה ועוד.

המסר שלי לדור העתיד הוא, שחשוב לחיות את ההווה אבל מאוד חשוב לא לשכוח את העבר וההיסטוריה המשפחתית, איך הכל התחיל והתפתח כי זה חלק מכל אחת ואחד.

הזוית האישית

יאיר הנכד המתעד: היה לי כייף ומעניין לשמוע את סיפור חייו של סבא כילד וחייל. אני מאחל לסבא בריאות, אושר ושמחה ושתמיד תמשיך להיות מאושר!