מאגר סיפורי מורשת

קישור לסיפור עלייתו של יעקב מאורל שברוסיה לחיים בישראל – חלק א'

יעקב שוורץ מספר לאידן ואביב על חוויותיו ממלחמות ישראל בהם השתתף

מלחמות ישראל – מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, התש"א ומלחמת לבנון הראשונה.

במסגרת שירותי בצבא במילואים, בגיל חמש עשרה התנדבתי כגדנעי במלחמת קדש (מלחמת סיני) בשנת 1956. התפקיד שלי היה להתריע אזרחים לדאוג לכבות את האור בשעות לילה ליצור את האפלה המלאה. בשנת 1967, גויסתי במסגרת הצנחנים למלחמת "ששת הימים", הייתי בכיבוש ירושלים. סיפור אמיתי אנושי: כאשר הייתי עם כל החטיבה בהכנה לפריצה לעיר העתיקה שכבנו בבית הכרם, ואז החלטתי יחד עם המ"פ שלי, ללכת לחפש טלפון להתקשר הביתה. הגענו לדירה, היו שם מלא חיילים ולא ראינו שיש סיכוי בכלל להתקשר. לפתע, נפתחה הדלת מהדירה ממול, ובעלת הדירה קראה לנו "בואו אליי וצלצלו ממני". נכסנו לדירה, ושם ניסינו לצלצל, ובהיותנו בדירה, הגיע בנה וחבר שלו, וקפצו עלינו, ולקחו לנו את החגור והתחפשו לחיילים, ואז החבר של הבן אמר לי דבר מה, אבל אני לא שמתי לב. בטרם עזבנו את הבית היא אמרה לנו "תשאירו לי את הטלפון ואני אתקשר בשבילכם."

עזבנו את הבית, ואחריי שעתיים חזרנו. אמרה לי בעלת הדירה "אל תשאל מה עשית לחבר של הבן שלי!" והייתי נדהם כי לא עשיתי לו שום דבר. האישה רצה לחפש את בנה וחברו, כדי להגיד להם "החיילים חזרו". הילדים באו וקפצו עלינו ולקחו את החגורים והקסדות, ואז החבר של הילד הוציא מכיסו מחזיק מפתחות של "כרמל מזרחי", ומצדו האחד מופיע "תפילת הדרך". הוא אמר לי "קח את זה וזה ישמור אותך במלחמה". (המחזיק נמצא בעבודת שורשים של בתי הצעירה).

המלחמה הבאה היא "מלחמת יום הכיפורים".

מזלו של עם ישראל, שכולם באותו יום נמצאו בבתי הכנסת, וניתן היה לגייס במהירות את אנשי המילואים. באותו יום, קיבלתי תיק גיוס כדי להמשיך את הפעולה ולגייס את שאר החיילים לגדוד. נקודת המפגש הייתה בתחנת המשטרה (הישנה) בראשון, וחיכינו עד שיגיע אישור לנשק אישי. עברתי לשדה נחום למטע הפירות שלהם במטרה שמשם יזניקו אותנו לרמת הגולן עם הגדודים שהיו צריכים לבלום את הנהירה של הצבא הסורי. במלחמה זו השתתפתי בגזרה המרכזית של הקרבות ברמת הגולן (חושניה). כך היינו יוצאים למארבים מעבר לגבול סוריה במטרה לצוד טנקים סוריים.

זמן השהייה במסגרת מלחמת יום הכיפורים ביליתי שבעה חודשים מתוכם שישה חודשים ברמת הגולן וחודש בבקעת הירדן.

קיבלתי מכתב מילד שסיפר לי על עצמו: היכן הוא גר, היכן הוא לומד ועוד. בין השאר הוא אמר לי שעוד מעט הוא הולך לחגוג בר מצווה, ואז החלטתי להפתיע אותו, מבלי להודיע לו. מצאתי באיזשהו שלב בחופשה, רכשתי בשבילו צמד ספרים בשם "בצחוק פינו", בדיחות על העם היהודי. הבאתי לו אותם והוא היה מאוד נרגש, שהינה הגיע החייל ששלח לו חבילה, לא רק שהגיע המשלוח, אלא שזו הייתה המתנה לבר מצווה שלו.

מלחמת לבנון הראשונה

מלחמת לבנון הראשונה תפסה אותי, בהיותי עם רעייתי, בנהרייה, במסגרת גיבוש של מתיישבים ביישוב חדש בשם "כוכב יאיר". קבלת הפנים שקיבלנו בנהרייה היו מטחי קטיושות. לא הספקנו להתמקם במלון והתקבלו הודעות אצל כל מיני אנשים: "צריכים לחזור הביתה!". בשעות הבוקר של יום שבת, רעייתי ואני החלטנו לחזור גם כי אמרתי לה "סביר להניח שמחכה לי צו גיוס עם תיק גיוס". אכן התיק חיכה לי בבית (אצל השכנים). המסע שעשיתי באותו יום מנהרייה עד מצפה רמון בדרך הייתי אמור להיכנס לכל המושבים על הציר שלי ולהתריע על גיוס החיילים, ובדרכי בחזרה לאסוף אותם. גויסנו- ציידו אותנו בכל הציוד שהיינו צריכים ממחסני החירום, העמסנו תחמושת ועלינו בדרכינו ללבנון. עלינו על הציר המרכזי ותוך כדי הנסיעה, קרתה לנו תקלה: תקר בגלגל. במשאית עמוסה תחמושת שסביבנו מתפוצצים פגזים שהלבנונים והמחבלים יורים עלינו. הגענו לגזרה המרכזית, מקמו אותנו במקומות מבחינה צבאית וחיכינו לפקודה מהמטה. עד שתגיע הפקודה, החלטתי לדאוג למים לחיילים, כי נאמר לנו שנקבל את המים בהספקה בהטסה, הדבר לא התבצע בגלל סיבות בלתי ידועות, ונאלצתי לחפש דרכים להשיג מים.

הגעתי לבית יתומים בשם "שנלר", על שם שנלר – ירושלים. מנהל בית היתומים גילה לי שהוא עצמו בוגר שנלר – ירושלים.

בצורה מנומסת פניתי אליו לאפשרות לקבלת מים. האיש אמר לי "ברצון רב." הייתי מצויד ב40 מכלים (ג'ריקנים) מלינו את המים, אמרנו "תודה" ונסענו. בדרך, תפסו אותנו כל מיני חיילים מיחידות שונות, אז עשיתי החלפות: אחד מלא ואחד ריק, וכך כולם היו שבעי רצון. למחרת, חזרנו על הדבר שנית. וראה פלא: האיש אמר לי "היו כאן צנחנים, ורוקנו לי את כל מכלי המים שהיו על הגג." אבל, הוא אמר לי שהוא דאג שבכפר הסמוך, לבית היתומים, מחכים תושבי הכפר והוא שולח איתי איש שלו לכפר והם מילאו את הג'ריקנים במים מההר. פעולה זו נעשתה כל יום מחדש. כאשר, בכל בוקר חיכתה אשתו עם סלסילת פירות ובנימוס ניסיתי לסרב, בעלה אמר לי "אתה עשוי מאוד לפגוע ברגשותיה, אז אני ממליץ שתיקח." לקחתי, וכשהייתי מגיע לקבוצת חיילים, חילקתי את הפירות לכל קבוצה. תוך כדי היכרותי עם המנהל שאלתי אותו אם הוא לא יפגע אם אני אחלק לילדים חבילות של ממתקים. האיש אמר לי "בהחלט, אני מסכים שתעשה זאת. "יום-יום הפעולה חזרה על עצמה. באחת הפעמים, ראיתי שהמנהל, המנהלי רצה לבקש ממני משהו. שאלתי אותו "מה הבעיה?" ואז הוא סיפר לי שדרושים לו שמרים כי הם אופים את הלחם שלו לבד ובגלל המלחמה הוא לא מצליח להשיג. להפתעתי "ישועת השם כהרף עין" התחילו להוציא קבוצות חיילים להתרעננות ל-24 שעות הביתה.

נתתי הוראה לכל מי שיצא לחופשה להביא בדרך חזרה בין מאה כמאה חמישים וארבע גרם. המשלוח הראשון הכיל כמות של קילו וחצי. האיש לא ידע איך להודות לי והוא רצה לשלם לי עבור השמרים, אך עניתי לו "תשמע, זה רצון טוב שלי לתת לך." בשלב מסוים האיש הוציא שני בקבוקי עראק מתוצרת כפראיה ובצירוף הקדשה עליהם הוא כתב "כשיבוא שלום, נשתה אצלי או אצלך מהבקבוקים."

הבקבוקים נשמרים אצלי כעוות עין. הגיע השעה לחזור לישראל, כל השיירה עומדת עם הפנים לכיוון מטולה, ואני בכיוון ההפוך. כולם שואלים "משוגע, לאן אתה נוסע?" עניתי "אני הולך להיפרד מהמנהל בבית היתומים." כשהגעתי, הוא לא היה, ביתו רצה לקרוא לו מהכפר, שבו לקחנו את המים מההר.

האיש בא בריצה, התחבק איתי, דמעות זלגו לו, אמרתי "אני מקווה שניפגש שנית". אחריי תקופה מסוימת, קיבלתי מאשתו מכתב מאוד לבבי ומעניין, והיא שלחה תמונות שחור לבן למזכרת, במקביל, אשתי, שלחה לה רקמה גדולה לשולחן, וכפחד מהמחבלים, ניתקנו את האפשרות של המגע. אני מקווה שבשלב מסוים ניצור קשר מחדש…

העשרה

מלחמת סיני: " מלחמת סיני, "מבצע קדש", היא מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שנכבש. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם "מבצע מוסקטר".

מלחמת ששת הימים: "הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר – ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה.  השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה."

מלחמת יום כיפור: "מלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפה של צבאות סוריה ומצרים על ישראל, ונמשכה עד ל-24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד ה-26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן".

מורה מובילת תכנית מרסל לוי, תשע"ה