מאגר סיפורי מורשת

היי שמי אדם ואני רוצה לספר לכם על סיפור החתונה והעלייה של סבי וסבתי לארץ ישראל. לפני כן אכיר לכם אותם:

לסבי קוראים צבי טוניק, אבל כולם קוראים לו צ'לו מכיוון שבילדותו קראו לו הרשל'ה וזה נהפך להרצל'ה וכשעלה לארץ התחילו לקרוא לו צ'לו. כיום הוא גר בקיבוץ חצרים וכולם מכירים אותו בתור צ'לו. סבי נולד ב-5.5.1945 בעיירה רסיסטנסייה שבארגנטינה. הוא נולד למשפחה מסורתית, אך לא דתית. כשגדל, למד בבית ספר ארגנטינאי בבקרים, ואחר הצהריים היה משתתף בפעילויות של תנועת הנוער "הבונים דרור". כיום הוא גר עם סבתי בקיבוץ חצרים.

לסבתי קוראים דינה טוניק, היא נולדה ב-27.6.1948 וגם היא נולדה ברסיסטנסייה. כשגדלה למדה באותו בית ספר עם סבא שלי וגם הייתה בתנועת הנוער.

מלחמה קצרה הולידה משפחה גדולה:

סבי וסבתי הכירו מהילדות, חברים משותפים, הקהילה היהודית, תנועת הנוער ועוד… הקשר ביניהם נשמר למרות שהיו רחוקים אחד מהשני במשך שנתיים.

סבי היה במכון למדריכים בישראל וכשחזר נשלח להדריך בעיר בואנוס איירס. באותה תקופה סבי וסבתי התכתבו בעזרת מכתבים, ובשנה השנייה כבר נפגשו בכנסים של תנועת הנוער.

בשנת 1965 סבתי סיימה את התיכון ונסעה ללמוד בבואנוס איירס עם סבא שלי.

לאחר שנה וחצי התחיל משבר במזרח התיכון והם הבינו שהולכת לפרוץ מלחמה. סבי וסבתי החליטו להתחתן ולעלות לארץ מיד. באותה תקופה סבי וסבתי גרו במרחק 1,000 קילומטר מהבית ומהוריהם, לכן החליטו שבסוף השבוע יטוסו בחזרה לעיירה להודיע על החתונה והעלייה לארץ. סבי וסבתי התחתנו ב-17.6.1967 ובתאריך 21.6.1967 עלו על האונייה לישראל.

הם מספרים שבאונייה היו הרבה מאוד קבוצות של צעירים שהחליטו לעלות או להתנדב בארץ וימי ההפלגה היו מאוד שמחים מלווים ריקודים ושירה.

בתאריך 14.11.1967 האונייה עגנה בנמל חיפה. סבי וסבתי התיישבו בקיבוץ חצרים שבנגב, כשהגיעו גילו שנגמרה המלחמה בניצחון גדול של ישראל. אחרי כמה שבועות עברו לקיבוץ רמת יוחנן לאולפן והכשרה, שם למדו עברית ועבדו במשק. סבי עבד בפלחה – גידולי שדה, וסבתי עבדה בגן הילדים. בסוף דצמבר 1967 סבי וסבתי חזרו לקיבוץ חצרים. בינואר 1968 סבי התגייס לנח"ל יחד עם כל בחורי הגרעין היהודי.

בזמן שסבי היה בצבא סבתי עבדה בבית התינוקות והכירה את חיי הקיבוץ. באוגוסט 1969 נולד להם ילד בכור בשם חגי, והרגישו שהם כבר חברים בקיבוץ. במרץ 1971 נולדה ענבל, ובאפריל 1975 נולדה אימי, יפעת.

בשנת 1971 עלו ארצה ההורים של סבתי מארגנטינה והתיישבו בירושלים. בשנת 1976 עלו ארצה ההורים של סבי והתיישבו בחצרים. סבתא רבתא שלי מצד סבתא בת 96 וגרה כיום בחצרים.

אחרי הצבא סבי עבד תקופה במוסך ואחרי כן הצטרף לנטפים, מפעל לייצור טפטפות, שאז היה בהתחלתו. סבתי יצאה ללימודים בסמינר למורים וכשסיימה התחילה להיות גננת בגן הילדים בקיבוץ.

כיום סבי בן 76 וסבתי בת 73. אנחנו משפחה גדולה ומאושרת שנפגשת כמעט בכל יום שישי ובחגים.

הזוית האישית

אדם: חווית העבודה עם סבא שלי הייתה מאוד כיפית וחיובית. נהניתי לעבוד איתו ולמדתי הרבה דברים חדש שלא ידעתי על צעירותו.