מאגר סיפורי מורשת

יעקב ויקטור דנן, נולד בשנת 1942 בלונדון שבאנגליה. להורים מג'יברלטה, שהייתה חלק מאנגליה. בגיל 10, המשפחה חזרה לג'יברלטה מלונדון, לאחר המלחמה. העסק של אבא שלו נגנב.. המשפחה התלבטה אם לחזור ללונדון, או ללכת למדינה הכי קרובה – טנג'ר, 17 ק"מ בים, לבסוף הם בחרו ללכת לטנג'ר. שהו שם במשך שנה, שם פגשו קרובי משפחה של אמא של יעקב. הציעו לו ללכת לקזבלנקה לעבוד, המשפחה נסעה לשם. יעקב התחיל ללמוד צרפתית, סיים לימודים בבית ספר אורט יהודי. לאחר שסיים ללמוד, בשנת 1957, מרוקו השתחררה מצרפת לאחר הסכם של 100 שנה. יעקב נסע לניו-יורק כי במרוקו התחילו לגייס לצבא צעירים. בניו-יורק פגש את דודה שלו שגרה שם, הוא עבד שם כמהגר והתקדם מאוד מהר כי היה טוב בעבודה שלו. גם בלימודים היה תלמיד מצטיין. בניו-יורק גם רצו לגייס אותו, וחזר לצרפת כי אמו ואח שלו חזרו לצרפת. הוא התחיל את החיים בצרפת, עבד באו"ם כי הוא דובר 3 שפות: אנגלית, צרפתית ועברית.

בשנת 1967 הגיע יעקב לארץ כדי להתנדב בקיבוץ רעים, התנדב במשך שנתיים והסתדר לא רע בכלל, בנוסף גם התנדב בצה"ל בחטיבת הצנחנים. לאחר מכן חזר לצרפת. הוא התגעגע לישראל והשתוקק לחזור לארץ. בשנת 1969 עלה סופית לארץ ישראל לבדו, לעיר שדרות. יעקב הגיע לארץ עם מזוודות ותקליטים. הסוכנות היהודית בצרפת הציעה לו להגיע לשדרות, והוא ידע שבן גוריון רוצה למלא את הנגב ולהפריח את השממה ויעקב מיד הסכים להגיע לשם. הוא מספר שהיה ציוני מאוד, עד היום. יעקב מספר שהוא הסתדר מיד, התחיל לעבוד אחרי מספר ימים באמצעות עזרה של הסוכנות היהודית, עוד כשהיה בצרפת. הוא עבד בתחום הבנייה אותו למד בביה"ס. מעיד על עצמו שהוא לא טיפוס מתלונן, קיבל את הדברים כמו שהם, הסתגל במהירות, הבין שישראל היא מדינה קטנה שמתמודדת עם בעיות גדולות ולכן צריך להסתדר עם מה שיש. יעקב מספר כי הוא מרגיש שייך בישראל, אוהב את המדינה מאוד.

את אשתו הוא פגש בשדרות, התלהב ממנה מאוד, והציע לה נישואין לאחר שלושה ימים של היכרות. הוא ביקש מאבא שלה את ידה. לאחר שנה כבר התחתנו, בשדרות באולם אירועים.

יעקב אינו זוכר הרבה מאביו, כי אביו נפצע במלחמת העולם בשנת 1942. אביו סבל מטראומה מהמלחמה, ושהה בבית החולים כל החיים. הוא הכיר אותו רק בגיל 24. יעקב מספר על אמו שהייתה אמא ואישה חזקה, טובה מאוד, שהייתה מוכנה לעשות הכל בשביל ילדיה ואכן עשתה הכל. אמא שלו רצתה להוכיח שהיא יכולה לעשות הכל בלי עזרה, היא הייתה תופרת בבתים. יעקב מספר שהוא היה להם הכל, היא הייתה נוסעת לחו"ל כמה פעמים בשנה.

יעקב מספר שהם לא היו דתיים אבל מאמינים. הם חגגו את כל החגים, יהודים ב100%, שמרו כשרות. יעקב מספר שהוא היה הולך לעבודה עם מצות בפסח. יש לו אח אחד שנמצא בפלורידה כבר שנים, היה מבקר אותו אחת לכמה שנים, הוא מגיע לארץ לפעמים. במזוודות שהביא, 500 דיסקים והרבה ספרים. אהב לשמוע גאז', מוסיקה קלאסית, אהב לקרוא את כל סוגי הספרים.

יעקב אוהב לפתור תשבצים, לקרוא ספרים, לבשל, לצייר, ולצפות בטלוויזיה ב-3 שפות שונות: עברית, אנגלית וצרפתית.

אשתו נפטרה לפני כשש שנים. אשתו הייתה מלמדת אנשים כיצד לחנך ילדים. ליעקב יש 5 ילדים. הוא מספר שבזמנו הממשלה ביקשה להגדיל את כמות הילדים כדי שכמות היהודים במדינה תגדל. שלושה מהילדים למדו באוניברסיטה, היה לו חשוב שיגידו שהם משדרות. כיום הבנות גרות ברמת גן, הבנים גרים בתל-אביב. הם מבלים יחד ביום יום ובחגים. יש לו 8 נכדים.

מסר לדור הצעיר: יעקב מספר שהוא ממליץ להירגע, לקחת דברים בקלות יותר, להיות אופטימיים ולראות את החיים באור חיובי.

הזוית האישית

נועה ושני: שמחנו לשמוע את סיפורו של יעקב, וכך גם הוא שמח לשתף את סיפורו האישי.