מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי דינה טל. נולדתי בתאריך 27.7.1951 במושב בצרה. להוריי קראו אביגיל ויהודה פיגלשטוק. יש לי אח שגדול ממני בשלוש שנים ושמו יגאל. אמי הייתה ילידת ארץ ישראל ואבי הגיע מהונגריה. גדלנו במושב, הוריי היו חקלאים וזכור לי שתמיד הם עבדו וגם שיתפו אותנו בעבודה. המשק של ההורים היה במהלך השנים רב גוני, כשהענף העיקרי מתחילת המשק ועד למותם היה משתלת עצי פרי הדר. במהלך השנים נוספו ענפי גידול שונים כגון: ירקות, עגלי בקר, מטע אבוקדו, פרחים ולולים של תרנגולי הודו.

אני זוכרת את התקופה שהיה גידול עגבניות, זה היה במלחמת ששת הימים בשנת 1967. אחי יגאל היה חייל ואבי גוייס לצבא. נשארנו רק אני ואמי. סבי דוד, מצד אימא, הגיע לעזור לנו במיון העגבניות. אני הפכתי גם להיות נהגת הטרקטור והובלתי את ארגזי העגבניות מהשדה. היה רגע מרגש כששמענו בטרנזיסטור על כיבוש ירושלים וכולנו מאוד התרגשנו. גם במשתלה היו לי מספר תפקידים.

מילדותי, עוד כשהייתי קטנה אהבתי מאוד לרקוד, היו לי מורות במושב שלימדו בבית שלהן. שתיהן זכורות לי מכיוון שהן היו המורות הראשונות שלי. לראשונה קראו פנינה גלבוע, ולשניה אילנה סטקלוב. לאחר מכן בתקופת התיכון לא השתתפתי בחוגי מחול ולמדתי לנגן על גיטרה קלאסית בקונסרבטוריון בכפר סבא. כשסיימתי את התיכון מאוד רציתי להמשיך לרקוד וללמוד מחול. בצבא נסעתי פעמיים בשבוע לתל אביב ולמדתי מחול מודרני אצל חסיה לוי, שלעתיד הייתה גם מנהלת מגמת המחול של האקדמיה למחול ומוזיקה בירושלים. חסיה לוי שכנעה אותי לבוא ללמוד באקדמיה לאחר שאסיים את השירות הצבאי, וזה מה שעשיתי. באקדמיה כמובן שלמדתי ורקדתי את מקצועות המחול, מקלאסי וסגנונות מודרני ואף זכיתי ללמוד כוריאוגרפיה אצל המורה הדגולה גרטרוד קראוס. עם סיום הלימודים פנה אלי מנהל הקונסרבטוריון בכפר סבא, גבי קדמון, וביקש שאלמד את כיתות המחול בקונסרבטוריון. נהניתי מאוד ללמד שם ובמקביל לימדתי במספר בתי ספר בשרון, בצופית בתל מונד ובבית ספר חוב"ב בבני ציון.

ללמד בחוב"ב היה מרגש מאוד מכיוון שגם אני למדתי באותו בית ספר וגם עם אותו מנהל שהיה גם כשאני הייתי תלמידה, חיים מיכאלי, שהיה דמות חינוכית שאהבתי מאוד. במסגרות האלה הייתי אחראית גם להפקת אירועים בכיתות כמו חגיגת הספר בכיתה א' וקבלת ספר תורה בכיתה ב' וגם במסיבת סיום של כיתה ו'.

אהבתי מאוד גם ללמד וגם לתכנן את הריקודים לאירועים במושב וגם בקיבוצים שעבדתי בהם. זכור לי טקס חג שבועות, שעשינו ריקוד תימני עם תלבושות מסורתיות מלאות וטסים ביד, היה יום חמסין נוראי – ממש ריחמתי על הבנות אך הן ביצעו את הריקוד בצורה מושלמת.

אהבתי הנוספת הייתה סקי שלג, נהניתי מאוד לעשות סקי במקומות שונים באירופה. לצערי נפצעתי והברכיים שלי נפגעו, מה שמנע ממני להמשיך לרקוד בעצמי ומאוחר יותר החלטתי גם להפסיק ללמד. כמובן שמצאתי עיסוק בעבודה אחרת שבה התפתחתי ולמדתי תחומים אחרים.

המפגשים במסגרת תכנית הקשר הרב דורי עבורי הם נכס גדול מכיוון שהם מקרבים ומשפרים את הקשר ביני ובין זוהר נכדתי. הסיפורים הזכירו לי חוויות ואירועים מתקופות שונות וגרמו לי להתמקד באירועים עוצמתיים שנחרטו בזיכרוני, אני שמחה מאוד שנזכרתי בהם ויכולתי לחזור לאותה תקופה ולספר עליהם במפגש של הקשר הרב דורי.

הזוית האישית

זוהר: אני רוצה לומר לסבתי ששמחתי מאוד על ההזדמנות לשמוע עוד על עברה, ושאני מקווה שבעקבות תכנית הקשר הרב דורי הקשר שלנו יתחזק.

סבתא דינה: הקשר עם הנכדים יקר לי מאוד ובעקבות התוכנית אני מקווה לחיזוק הקשר, למפגשים רבים יותר בהם לספר עוד סיפורים וחוויות מהעבר וגם לשמוע סיפורים וחוויות של הנכדים. כמו כן לחזור ולהנות ביחד בעיסוקים משותפים.