מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני ג'וליה גואטה. נולדתי בטריפולי שבלוב. להוריי קראו שרה וגלי וגם הם נולדנו בטריפולי. באותו זמן בו נולדתי, התרחשה השואה. הוריי היו בטריפולי אך לא חוו את הזוועות.

עליתי לארץ ישראל בשנת 1948 בספינה. הפלגנו במשך שבועיים. זיכרון מאוד חזק שנותר עמי, הוא שבמהלך שהיינו על הספינה היה תינוק קטן, אך הוא לא שרד שם, אז זרקו אותו לים כי באותו זמן הם הספינה הייתה באמצע הים, לא היה היכן לקבור אותו. אני כל הזמן אמרתי לעצמי שזה עוד מעט נגמר ונגיע לישראל, רק עוד קצת וזה נגמר.

סבתא רבתא ג'וליה בצעירותה בלוב 

אני ובעלי התחתנו על ידי שידוך. לידת בני ובתי התרחשה בארץ לאחר שנים רבות של ניסיונות להיכנס להריון. בתי התחתנה עם בעלה (סבא וסבתא של יהלי, הנינה המתעדת) ולהם נולדו שבעה ילדים. לצערי לא הספקתי לראות את כל הנינים שלי, אך את יהלי הספקתי לראות.

לאחר כמה שנים בתי קנתה בית סמוך לביתי בבית לעזור לי בגלל גילי המבוגר. מדי שנה כל המשפחה מתאספת בראש השנה ובפסח בשביל לחגוג יחד את החג. כיום משפחתי גדולה ומיוחדת לכל ילד אישיות משלו וחלום משלו. כשכל המשפחה נפגשת אני רואה אותם מלמעלה ומחייכת.

חפץ העובר במשפחה מדור לדור 

במשפחתי יש צמידי זהב אשר עוברים מדור לדור .הצמידים היו שלי ונתתי אותם – שלושה לבניי ושלושה לבתי.

לפני היציאה שלי לפנסיה עבדתי בישיבת בני עקיבא. לאחר שיצאתי לפנסיה הייתי הולכת לעזור לאנשים ולבקר אותם.

שמחתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולתעד את סיפורי. היה לי כיף מאוד לספר דרך בתי לנינה שלי על הסיפור שלי ועל המסע שעברתי.

הזוית האישית

יהלי הנינה המתעדת: לי ולסבתא שלי היה כיף לתעד את סיפורה. בעיקר התעניינתי לדעת עוד על משפחתי.