מאגר סיפורי מורשת

שמי ארבל סולומון, בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי, דורית הופמן, תעדנו יחד את סיפורה.

סבתא דורית מספרת

כל ימי חיי, משנות ילדותי המוקדמות חייתי בצל סיפורי השואה שליוו את משפחתי משני הצדדים. גם אבי כילד צעיר הצליח לברוח עם משפחתו מהונגריה אחרי שאביו נרצח במכות אלה בראשו, בחנות התכשיטים שהייתה ברשות המשפחה, על ידי נאצים. סיפורי ההשמדה של משפחת סבתי אם אמי, ליוו אותי כולל תמונות שהצלחנו לשמר של בני המשפחה שהושמדו וכן של בני המשפחה שנמלטו כפרטיזנים והגיעו לארץ כחלוצים. עבדו בסלילת כבישים ובנטיעת פרדסים בכדי לקחת חלק בהקמת המדינה. ולמרות הצל הכבד שליווה את המשפחה, לא נגזלה מאיתנו שמחת החיים והרצון להרחיב את משפחתינו ולנטוע שורשים עמוקים בארץ שלנו היא מדינת היהודים. ילדותי עברה עלי בשמחה ובאושר.

לפני מספר שנים, בעת שניגשנו לבית העלמין בפתח תקוה לשם התכנסות לאזכרה לסבתא שלי, גילינו אבן ומתחתיה שקית סגורה ובתוכה מכתב.

הופתענו מאוד. פתחנו ביראה את השקית וקראנו לתדהמתנו את תוכן המכתב. במכתב כתב בחור צעיר בשם אלכס, שהוא בן של עולה חדש מאוקריאנה שמחפש את המשפחה של סבתי פנינה שטויב (דצקר) ז"ל שהיא אחות של סבתו רחל גולד ז"ל.

היינו בהלם מוחלט. משפחתה של אמי איבדה כמעט את כל האחים האחיות והאחיינים, כולל ההורים המבוגרים במחנות ההשמדה. סבתי ושתי אחיות שהיו פרטיזניות הגיעו לארץ. לידיעת כולנו, כל שאר המשפחה הושמדה. ההלם היה גדול

כיון שגילינו שאחות אחת נוספת מתוף ששת האחים, הצליחה לברוח לאוקריאנה דרך הגבול הפולני, להתחתן ולהקים משפחה עם שני בנים, שבנו של אחד מהם, כתב את המכתב. נרעדים ונסערים, חייגנו לספר הטלפון שהיה רשום על המכתב וההתרגשות המשותפת הייתה רבה. הבחור סיפר לנו שמצא דרך "יד ושם" את הפרטים של סבתי, ועל כן הגיע לבית העלמין והשאיר את המכתב בהנחה שמתי שהוא מישהו מהמשפחה יגיע לערוך אזכרה, כפי שבדיוק קרה.

סיימנו את האזכרה וסיפרנו לסבתא שנפטרה שמצאנו שרידים נוספים ממשפחתה בתקוה ששמעה וראתה אותנו משמיים. כמובן שקבענו מפגש משפחתי משותף, כל צד הביא איתו תמונות של המשפחה וזה היה מפתיע ומרגש לראות את אותן תמונות בדיוק של אותם סבתא וסבא ובני המשפחה.

העברנו חוויות והחלטנו לשמור על קשר משפחתי.

סיפורינו פורסם באתר ynet. מצ"ב לינק לסיפור המלא: "מכתב מסתורי על הקבר איחד משפחות מהשואה" 

הזוית האישית

ארבל סולומון וסבתא דורי: נהננו מאוד מהזמן שלנו ביחד לתיעוד הסיפר, ותרגשנו מאוד לספר את הסיפור שלנו.