מאגר סיפורי מורשת

רותי דרור נולדה ב1943 בעיר עפולה וגדלה בקיבוץ עין גב.

הוריה של רותי עלו מלטביה ב1937. היא נולדה בארץ בעיר עפולה, וגדלה בקיבוץ עין גב, הוריה היו ממקימי הקיבוץ .

במהלך מלחמת השחרור, הקיבוץ שלה ספג אש רבה, והיא ומשפחתה נאלצו לעבור לחיפה, כל הגברים נשארו בקיבוץ, ולאחר חצי שנה כשחלפה הסכנה הנשים והילדים שבו חזרה. אחרי חצי שנה משפחתה של רותי עזבה למושב בני דרור, ולבסוף עברו לכפר יהושוע. הוריה לא היו חקלאים והם עבדו במדגה ובצרכנייה כעובדי ציבור.

הוריו של רזי עלו מרוסיה  בשנת 1921, רזי  נולד בארץ וגדל בכפר יהושוע, למשפחה של חקלאים, היו לו עוד ארבעה אחים גדולים , מגיל קטן חונך לעבוד בחקלאות, ולמד בבית הספר המקומי בכפר יהושוע. בכפר היתה חברת נוער, שם היו להם פעילויות במהלך השבוע ופעילות כל יום שישי.

רזי שירת בצבא שנתיים וחצי. הוא התחיל את השירות, בקורס טייס ועבר לגדוד בגולני, אחרי שסיים את שירותו הצבאי, עבד במשק של הוריו בכפר יהושוע.

רותי ורזי הכירו בכפר יהושוע, לאחר שהיא עברה לשם עם משפחתה. שם הם חוו את כל תקופת הנעורים יחדיו, ומגיל צעיר כבר היו ביחד והתאהבו. לאחר הצבא הם התחתנו בכפר יהושוע. הם סיפרו שהחתונה היתה ספונטנית, הם הזמינו את כל הכפר. כל אחד הביא אוכל, עוגות וכיבוד לחגיגה. היתה אווירה מאוד טובה, החברים שלהם מהכיתה עשו הופעות, והיו ריקודים ושירה, והם תיארו את זה כחתונה טובה מאוד וזכורה כחתונה שמחה ומרגשת  במיוחד.

בעבר כל כמה משפחות היו מתארגנות ביחד, וקונות מתנה לחתן ולכלה. הדברים אז היו מאוד פשוטים.

לאחר שנה הם חיפשו מקום מתאים, בו הם יוכלו להמשיך לעבוד בחקלאות, ולאחר חיפןש בכמה מקומות, הם הגיעו ל"רם און".

המושב היה כבר מחולק בין המייסדים והמקימים, ואחרי זמן מה הם קיבלו הצעה, שהיו צריכים להחליט לגביה במהירות. הם הין צריכים לעשות החלטה, אם הם עוברים לרם און, או לא. הם כמובן הסכימו, וקיבלו בית ומשק ושטח לגידול ירקות.

בעבודה קשה הם גם הקימו בית אימון ל – 300 אפרוחים בחצר שלהם.

לאחר הולדת ילדיהם, הם החליטו לחנך אותם למוסר עבודה וחקלאות. הם היו קמים מוקדם לעבודה, ולפעמים היו משאירים אותם לבד בביתם, כדי שהם יישנו. באחת הפעמים, בשנת 1971 בסוף החורף, הגר הבת השניה שהיתה אז בת שנתיים וחצי התעוררה, והלכה לבד למשפחת סלע. אלעד בנם התעורר גם הוא נעל מגפיים ויצא החוצה לבד. תושב המקום מצא אותו משוטט לבדו בדרך, כשהוא היה רק בן שלוש.

החיים היו מאוד בטוחים, והילדים היו עצמאים, והחלו לעבוד עם ההורים בחקלאות כבר בגיל קטן.

הם סיפרו על החגים במושב, הם סיפרו על פורים שכולם היו מתאספים במועדון לחבר, מתחפשים, וכל כמה חברה היו עושים הצגה, היו שירים ריקודים והרבה שמחה. אירוע נוסף  היה כשרם און היתה בת חמש, שם עשו מופע גדול, והזמינו את כל המשפחות של החברים מבחוץ, לבוא לחגוג איתם. לרגל המאורע, עשו מדורה גדולה ושרו ורקדו. החגים במושב היו כיפים וחווייתיים.

הזווית האישית

נועם: הייתי רוצה לאחל לרותי ורזי, שימשיכו לחיות חיים טובים כמו שהם אוהבים, וימשיכו לעסוק בתחביבים שלהם, ובמקצועות שלהם. הם זוג מדהים שמראה שגיל זה רק מספר. הם ממשיכים לעבוד קשה, ורואים את האהבה בניהם ואת הזוגיות החזקה. היה לי מאוד כיף להתחבר אליהם,  ולשמוע את סיפור החיים שלהם. למדתי לראות את ההבדלים, בין התקופות של אז והיום, החיים היום מתנהלים אחרת לגמרי, והדור שלהם היה הרבה פחות מפונק, מהדור שלנו.