מאגר סיפורי מורשת

אני איתמר גתי, סבו של יהונתן היים ועוד חמישה נכדים.

נולדתי בהונגריה, כמה ימים אחרי הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. ההורים שלי הם ניצולי שואה התחתנו אחרי הניצחון על הנאצים. אני הוא בן יחיד ולא היו לי סבים. לעומת זאת הייתה לי סבתא שניצלה מהשואה, אבל היא נפטרה כשהייתי בן שנתיים, בנוסף לכך לא היה לי דודים ובני דודים.

עליתי לישראל עם ההורים שלי בגיל תשע לאחר שבוע של שיט באונייה מאיטליה. אני לא ממש זוכר דברים מהונגריה חוץ מחבר טוב שהיה לי בבית הספר. בהתחלה כשהגענו לארץ גרנו במעברה ליד טבעון ואז עברו לבית בכפר אתא.

התחלתי ללמוד בכיתה ד' בישראל, ובהתחלה היה קשה לי כי לא ידעתי עברית. היו עוד עולים חדשים אז הם קיבלו שיעורי עזר בעברית אחר הצהריים. אני הייתי תלמיד טוב ובחשבון הייתי בין הטובים. שיחקתי עם ילדים שכנים וגם הם היו ברובם עולים חדשים. לאבא שלי היה חבר מהונגריה עם בן בשם אילן שהיה צעיר ממנו בשנה ובקיץ הוא נסע לשבוע לירושלים לאילן, ואילן היה בא אלינו לשבוע לכפר אתא.

לאחר שהצלחתי בבחינה בשם ה"סקר", בסוף בית הספר יסודי למדתי בתיכון בכפר אתא. אז היו מגמות ואני למדתי במגמה ריאלית. בתיכון הייתי בתנועת הצופים, הקמנו שם שבט צופים חדש, בכפר אתא והייתי גם מדריך. בקיץ השתתפתי בקייטנת גדנ"ע אויר שהתקיימה בבית הספר הטכני של חיל האוויר ליד חיפה. בנוסף, אחרי כיתה י' ואחרי כיתה יא', נהגתי לעבוד בקיץ שבועיים בעבודה פקידותית במפעל במפרץ חיפה. העבודה הייתה התנסות מעניינת ובאתי ללמוד קצת לנהל חשבונות.

לאחר סיום התיכון התגייסתי ולאחר הטירונות השתתפתי בקורס אלחוטנים של חיל הקשר, שלאחריו נשלחתי לקורס קציני קשר. במלחמת ששת הימים השתתפתי כאלחוטן במפקדת האוגדה של אריק שרון שכבש את מרכז סיני. בסיום שמלחמה חזרתי והשלמתי קורס קציני קשר ושירתי במפקדת חיל הקשר והאלקטרוניקה.

לאחר השחרור נרשמתי והתקבלתי לאוניברסיטה העברית והתחלתי ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה וכלכלה. גרתי בחדר שכור אצל זוג פנסיונרים במרכז ירושלים. בשנה ראשונה עבדתי כמרכז מנהלי של קורסים לספרנים ועיתונאים צעירים לנוער בבית העם בירושלים. בשנה השנייה למדתי תכנות במסגרת לימודי הכלכלה וזה עזר לי בלימודים בקורסים בסטטיסטיקה ובמחקר. בשנה השנייה והשלישית ללימודים עבדתי כסטודנט במחקר שבראשו עמד פרופסור כהנמן שזכה אחר כך בפרס נובל בכלכלה. בקיץ בין השנה השנייה והשלישית קניתי מכונית קטנה. אני מאד נהניתי מהלימודים והייתי סטודנט מצטיין.

החלטתי שאני ממשיך ללימודי תואר שני באוניברסיטה העברית בפסיכולוגיה. במקביל ללימודים של התואר השני  התחלתי לעבוד במדור מחקר של מכון הדסה לייעוץ בבחירת מקצוע וגם כמתרגל (שזה מורה עזר לסטודנטים בתואר הראשון). לאחר שהכרתי את אירית (אשתי) התחתנו ממש לפני פרוץ מלחמת יום כיפור בשנת 1973.  גויסתי ושירתי כקצין קשר במפקדת פיקוד צפון. לאחר סיום המלחמה, אשתי ואני עברו לגור בשכונת גילה בירושלים לדירה של שלושה חדרים שקנינו, והשלמתי את התואר השני ואז נולדה אפרת, הבת הבכורה שלי.

החלטתי להמשיך ללימודי דוקטורט שבמהלם גם המשכתי לעבוד במכון הדסה במחקר וגם כמתרגל במחלקה לפסיכולוגיה. שנה וחצי אחרי לידת אפרת נולד ארז, אביו של הנכד הבכור שלי. בסיום לימודי הדוקטורט, אני ואשתי נסענו עם אפרת וארז לשנה לאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית. זו הייתה פעם ראשונה שעזבתי את ישראל מאז שעליתי לישראל. זו הייתה שנה מאד מוצלחת גם מבחינת ההתקדמות המקצועית שלי וגם היה מוצלח עבור אשתי שעבדה חצי משרה בבית החילים של סטנפורד במחקר. המגורים במעונות למשפחות צמוד לאוניברסיטה הייתה נעימה ואנחנו הכרנו עוד משפחות מישראל. בשנה זו סבתה אניטה, שהיא אימא של אשתי אירית, עזרה לנו למכור את הדירה בשכונת גילה ולקנות דירה של ארבעה חדרים גם בשכונת גילה.

לאחר השנה בסטנפורד אני ואשתי חזרנו לישראל לאחר שאני התקבלתי כמרצה באוניברסיטה העברית במחלקה לפסיכולוגיה ובחוג לחינוך. הגמישות בשעות העבודה באוניברסיטה איפשר לי להיות יומיים בשבוע בבית בצהריים ואירית אשתי הייתה שלושה ימים בצהריים בבית כשאפרת וארז הגיעו מבית ספר.

סבא גיורא, אבא שלי, נפטר בשנת 1983, מיד אחרי שעברנו מקריית אתא לשכונת גילה בירושלים. בשנת 1984 נולד אלעד שהיה הילד השלישי, כאשר הוא  צעיר בשמונה שנים מארז.

אני ואירית נסענו יחד עם שלושת הילדים אפרת, ארז, ואלעד לשבתון בארצות הברית משנת 1986 ועד 1987. זו הייתה שנה שאפרת וארז הלכו לבית ספר יהודי, שם לימדו באנגלית והחודשים הראשונים היו להם קשים. החודשים הראשונים היו קשים גם לאלעד שהלך לפעוטון באוניברסיטה שבו דברו רק אנגלית. ירד שלג רק פעם אחת, ואפרת וארז נהנו מאד ובנו איש שלג, אבל אלעד לא התלהב ולא הבין מה זה השלג הלבן והקר הזה.

גם לפני הנסיעה לשבתון וגם אחריו סבתא איבי (אימא שלי) וסבתה אניטה (אימא של אשתי) עזרו מאד עם הילדים, במיוחד, כאשר הם היו חולים ולא יכלו ללכת לגן או לבית הספר וגם כאשר אני הייתי נוסע בכל קיץ למספר שבועות לארצות הברית לכנסים, ואשתי הייתה נשארת עם הילדים.

כיום, אני גר במבשרת ציון ואני יוצא עם הילדים שלי ועם הנכדים שלי לחופשה בצפון של שבוע ימים כל קיץ וכל סוף שבוע במהלך השנה ובחגים אני נפגש איתם ובנוסף לכך אני אוהב לעשות סודוקו.

הזוית האישית

יהונתן היים: שמחתי לעשות את העבודה הזאת, מכיוון שעבודה זאת עזרה לי להכיר את סבא שלי ואת הסיפורים שלו. פעם לא ידעתי הרבה על העבר שלו, אני ממש מודה על זה.