מאגר סיפורי מורשת

סבתא עטיה יוסף נולדה ב1946 בכורדיסטן וסיפורה תועד על ידי נכדתה יובל:

ילדותה של סבתי הייתה ילדות מאוד קשה , ההורים שלה עבדו בשביל להתפרנס, והיא שמרה על אחים שלה, והייתה צריכה לעשות את כל מטלות הבית. בילדותה הם היו משחקים קלאס, גולות , חמש אבנים  וכל המשחקים היו מהטבע. המשחקים שלהם הפכו לחוכמת חיים.  כשהייתה בת שתיים עשרה אבא שלה נפטר, והמצב נעשה מאוד קשה. אמא עבדה לבד במשק, ובחקלאות. היו בבית שישה ילדים, אמא שלה ואחיה הגדול טיפלו בהם.

ב1951המשפחה של סבתא עטיה, עלתה במטוס מבגדד שבעירק. הם הגיעו מהכפר ובדרך לארץ הם חנו בבגדד . בארץ לקחו אותם לשער העלייה וסבתא שהייתה קטנה זוכרת שאבא שלה היה הולך שלוש פעמים ביום להביא אוכל. קצת לחם וקצת ריבה .

בתקופות בית ספר והלימודים היה לה כיף, והמורים אהבו אותה מאוד. סבתא עטיה הייתה ילדה קצת שובבה, אבל תלמידה טובה. לצערה היא לא הצליחה ללכת הרבה לבית הספר, בגלל שהיו צריכים את העזרה שלה בבית. היא למדה מכיתה א' עד כיתה ד' במושב פרזון ואחרי שהתחתנה השלימה את לימודיה.

סבתא הכירה את סבא בגיל חמש עשרה. הוא עבד בפרדס, ואת סבתא שלחו לעבוד שם בגיל צעיר, בכדי לעזור לאמא שלה, ושם הם הכירו . סבא התאהב בה, והמשפחה שלה לא כל כך הסכימה לקשר, אבל הם עמדו על שלהם והחליטו להתחתן ולהקים משפחה . סבתא עטיה נישאה בגיל שבע עשרה. לאחר שילדה את הילד הבכור הם הקימו בית לתפארת. סבא עבד בפרדס וסבתא עבדה בחקלאות, בבית וברפת, והיו להם מטעים של הדרים. בהמשך נולדו להם עוד ארבעה ילדים. ארבעה בנים ובת אחת. היא מצטערת עד היום שלא שרתה בצבא. אבל אז בזמנו במושב, בנות לא היו מתגייסות לצבא.

סבתא עסקה בתחום החקלאות. ועבדה בבית אבות. לאחר שהילדים גדלו והעבודה בחקלאות לא כל כך השתלמה, היא יצאה לעבוד בבית האבות תקופת הקורונה הייתה מאוד קשה, סבתא מאוד דאגה לילדים ולנכדים שלה,  וגם היא וסבא מאוד היו בחרדה גדולה. "לא יצאנו כמעט מהבית ושמרנו על עצמנו. רצינו רק שהמחלה תלך ושכל עם ישראל יהיו בריאים."

מסר לדור הצעיר – אני מאוד רוצה שיהיו נאמנים למדינת ישראל, ישרתו בצבא שלנו, וילמדו לימודים ברמה גבוהה. שידעו לחנך את הילדים יפה לאהבת הארץ, לאהבת מורשת, ויזכרו לשמור על היהדות בכל מחיר. שיזכו להושיט יד לנזקקים, וידעו לתרום ביד רחבה ולהיות אנשים טובים.

בתקופות הילדות של סבתי, היא אהבה מאוד  לעזור לאמה לבשל. והיא טיפלה רב הזמן באחים שלה. כיום סבתי אוהבת לבשל, ולסרוג בגדים עבורנו הנכדים שלה, לצייר, ולעסוק באדריכלות ובעיצוב פנים.

סיפורו של חפץ

החפץ שעובר מדור לדור אצלנו הוא שרשרת זהב.

את שרשרת הזהב העניקה במתנה אמא של סבתא רבא שלי, ששמה ורדה, לבתה בתיה שהיא סבתא רבא שלי. בתיה העניקה אותה לסבתי עתיה, על מנת שתישמר ותעבור מדור לדור. ומאז סבתא שלי לא מורידה אותה מצווארה כבר ארבעים ושלוש שנה, ומתכוונת בעתיד לתת אותה לבת דודתי, ששמה דניאלה ושמה השני בתיה, על שם סבתא רבה שלי.

כיום, סבתא גרה במושב פרזון, יש לה חמישה ילדים, ארבעה עשר נכדים. שלושה בנים שגרים בארצות הברית, ובאים מדי פעם לבקר אותה. המשפחה שלי גרה בגן נר, והמשפחה של דודתי אורית, גרה בתל יוסף.

הזווית האישית

יובל: אני שמחה מאוד שיצא לי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי עם סבתא. זה אפשר לי לגלות את פרטי סיפור חייה. מרגש את סבתא שעוד אנשים ייחשפו לסיפורה. אני שמחה שזה עשה טוב לסבתא, כל הביקורים שלי אצלה וההתעניינות בחייה.