מאגר סיפורי מורשת

שמי עדו, תלמיד כיתה ו' בבית הסר פרחי המדע ברחובות. אני משתתף בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם אבי. גבי ואנחנו מתעדים את סיפורו של סבי (מצד אבי) ז"ל.

אבי, גבי, מספר:

אבי, צימנט אימרה – Cziment Imre, חי בין השנים:  9.8.1905 – 24.1.1981

אבי נלקח בשנת 1944 יחד עם אשתו הראשונה ושני ילדיו לאושוויץ. הוא הופרד מהם מייד ונשלח למחנה עבודה, כנראה לאחת ממחנות הלווין של Dachau. הם לא שרדו. אך הוא כן…

הארועים שמתוארים בהקלטה הם שלוב של יד המקרה והמקוריות שלו שהצילו את חייו והכל בזכות מכונת רנטגן.

הכל בזכות מכונת רנטגן

שמי גדי עגן,

אני מספק את הסיפור המשפחתי לעידו על הסבא שלו, שהוא לא איתנו ועידו לא הכיר אותו ולכן אני מספר על הדברים שקרו לו, גם כדי שעידו ידע ויכיר ואולי גם אחרים ישמעו את הסיפור המעניין הזה.

לאבא שלי קראו צימנט אימרה, הוא נולד בטרנסילבניה ברומניה, בסאטו מארה (סאטמר), בשנת 1905 ונפטר בארץ בשנת 1981.

הסיפור שאני מספר קרה בקיץ 1944, במחנה הריכוז בדכאו. הרבה לא סיפרתי לך עידו על התקופה הזו, זה לא סיפור שמספרים לילדים קטנים, אבל עכשיו אתה כבר בכתה ו', כבר די גדול ואתה יכול לשמוע חלק מהסיפורים, ישחלקים מזעזעים, שצריכים עוד לחכות.

אבא של עמד במחנה במסדר באותו בוקר. מסדר בוקר היה מושג, הם עמדו שם שעות, זו הייתה הדרך שלהם לאמלל את האסירים שנמצאו שם, שכמעט כולם היו יהודים.

באותו בוקר, בא מפקד המחנה ודיבר אליהם בגרמנית. לא כולם הבינו גרמנית, אבי הבין מאחר והיה מורה להיסטוריה ועבד גם בעיר המבורג, שם לימד עד לשנת 1933. הוא ידע הייטב את השפה הגרמנית והבין הייטב מה שקורה מסביבו. המפקד שאל אם יש בין האנשים חשמלאי. חשוב להבין, שכל דבר היה יותר טוב מאשר לעשות את העבודות שהם עשו במחנה, ולקבל עבודה אחרת זה היה מפתה. מצד שני, אי אפשר לדעת, הם יכלו לשאול אם יש חשמלאי ואז יתכן שהיו יורים בו לשם השעשוע. אבי כנראה עשה את השיקול שכל דבר יותר טוב ממה שיש לו, לקח את הסיכון והרים את היד…..

נחזור בפלאשבק אחורה 15 שנה, לעיירה בה נולד אבי. אבי עוד לא היה נשוי והתושבים חיו בעיירה זו, כרגיל.  היה נהוג לומר משפט: לפני מלחמת העולם השנייה יהודי שיש לו לב – הוא קומוניסט. ואכן הוא היה פעיל במחתרת נגש הממסד ברומניה, ועל פעילותו זו נאסר ונכלא במחנה עבודה. אחרי מלחמת העולם השנייה אמרו – יהודי עם לב הוא ציוני וגם זה הוא היה. כיוון שבאותה תקופה בעיירה שלו  היה פעיל במחתרת נגד הממסד הרומני ונכלא, הוא כבר התנסה בחווית מחנה סגר וענישה, למרות שזו הייתה קייטנה, לעומת מחנה הגרמנים.

אבא סיפר לי  כשנאסר על פעילותו נגד הממסד ברומניה, באחד הימים כולם ישבו על האדמה, והמפקד הרומני קרא בשמות העצורים. כל מי שקראו בשמו נתבקש לעמוד. כשהמפקד הרומני קרא בשם משפחתו של אבי: "צימנט", הוא קם ונעמד ואז ראה עוד מישהו שקם – זה היה אחיו, שניהם נאסרו באותו מחנה ולא ידעו אחד על השני.

כפי שסיפרתי לך, אבי היה מורה להסטוריה במקצועו, באותה תקופה לא יכול היה לעבוד בבית הספר והוא נאלץ לעבוד בכל מיני עבודות… בין היתר התנסה גם בעבודות חשמלאות קלות.

נחזור לאותו הבוקר, במחנה הריכוז דכאו – בו אבי הרים את ידו כששאלו אם יש פה חשמלאי? כשהרים את ידו הוציאו אותו והובילו אותו לחדר: "תראה, יש פה לפניך מכונת רנטגן" (כמובן לא לשימוש  עבור האסירים, אלא לצוות הגרמני), "אתה חשמלאי, תתקן את המכונה!". נתנו לו כמה כלים. הוא הסתכל על המכונה וגירד את הפדחת… פעם ראשונה שהוא והמכונת הרנטגן נפגשו…..

אבא הבין, שמכונות לא עובדות, אם הן לא מקבלות, זרם חשמל. הוא ניגש לתקע החשמל ואכן אחד החוטים לא היה מחובר. הוא חיבר את החוט הרפוי ואמר"שמע ישראל" וכששמע את זימזום המכונה, הבין שזה סימן טוב ורווח לו. אולם אז תכנן את ההמשך, הוא הוציא חזרה את התקע מהשקע ופירק אותו מחדש. הוא פנה לגרמנים ואמר שהוא מצא מה הבעייה, הבעייה היא במנוע ויש לעשות למנוע חידוש וחיווט מחדש! לשם כך צריך כל מיני חלקים, כלי עבודה ועוד. אבי אמר להם שהוא יכין להם רשימה מה הוא צריך כדי לתקן את המכונה. הוא הכין רשימה מאוד ארוכה שכללה: חוטים מצופים ולא מצופים, מברגים מיוחדים, צבע שמן ירוק ואדום, לכה, מברשות בכל מיני גדלים ועוד ועוד. אבא בחר בכל מיני פריטים שהיה בטוח שלא ימצאו במחנה ויקח להם זמן להשיג אותם. הוא נתן את הרשימה למפקד הגרמני ואמר לו שאם ציוד זה יוכל לתקן את מכונת צילום רנטגן.

אבי אמר בליבו, הללויה – ולמפקד הגרמני – "כן המפקד!!"

כך נשאר אבי במחנה זהעברו מספר שבועות עד שכל הציוד היגיע למחנה מברלין, בנתיים הוא המשיך לעסוק בכל מיני עבודות ותיקונים.

כשהיגיע כל הציוד הנדרש שהיה ברשימה. אבא הכין את כל הציוד והצבעים. הוא פתח את כל החוטים ומרח אותם בצבע ולכה. הוא פירק את המכשיר לגורמים, תוך שהוא מקפיד לסמן ולרשום לכל חלק את המספר שלו ואת אותו מספר במקום שאילו החלק צריך להתחבר. כך עסק בפירוק המכונה כשלושה ימים, זה היה נראה שיש פעילות רבה בחדר של חשמלאי מומחה!

אז התחיל במלאכת ההרכבה, באמצעות המיספור של כל החלקים, הצליח להרכיב בחזרה את כל חלקי המכונה. כשסיים את העבודה המורכבת, חיבר שוב את החוט הרפוי שבתקע ואמר שוב: "שמע ישראל!" לחץ על הכפתור והמתין. הזימזום המעודד נשמע בחדר. הדוקטור הגרמני היגיע וראה שמכונת הרנטגן פועלת. כך תוקנה מכונת הרנטגן ואבא נשאר בתפקיד חשמלאי במחנה עוד כחצי שנה.

הוא המשיך לעשות שם כל מיני תיקונים ואף מצא פעםמכשיר רדיו ישן ומקולקל, עם אזניות פרמיטיביות. הוא תיקן את במכשיר וכך הצליח לקלוט ולשמוע חדשות – אם היו תופסים אותו הוא לא היה חשמלאי – הוא היה מחושמל!!

את המידע והחדשות ששמע, העביר לחבריו האסירים בבלוקים, וכך הם היו מעודכנים על התקדמות המלחמה. באותה שנה, כבר הייתה הפלישה לנורמנדי – הנחיתה של בעלות הברית בחופי נורמנדי – הייתה תקווה!!

זה סיפור של שלב אחד בתוך המחנה בסיפורו של אבי, השלבים האחרים וקורותיו יסופרו בהמשך. הוא נשאר בחיים וסיפר לנו את סיפורו, שאותו עכשיו אני מספר לך !!!

מצורף קובץ שמע בו מתועד הסיפור המלא כפי שסופר על ידי גבי – אבא של עדו

הזוית האישית

גבי: היה מעניין להעביר חוויות מהעבר לדור העתיד, גם באופן אישי וגם לשמוע מזוגות אחרים ששמענו את סיפוריהם. אני מאחל לבני שיספר חוויות יפות ומעניינות ולא קשות, לנכדותיו ונכדיו בעוד שנים כשיתבגרו.

עדו: אני מאחל לאבי, גבי, שימשיך עם ההומור שלו ושימשיך להיות אבא נהדר.