מאגר סיפורי מורשת

רינה גאוזנר נולדה ביום 28 ליולי בשנת 1950 בחיפה. להורים שלה קראו טובה ורפאל, אימא שלה נולדה בהונגריה, אבא שלה נולד ברוסיה. ההורים שלה עלו לישראל אחרי מלחמת השחרור.

רינה גרה בחיפה בבניין ישן מאוד ועוד משפחה גרה שם. כולם הלכו לשירותים בחדר משותפים וכולם גרו בחדר אחד, היה מאוד צפוף שם. כאשר רינה הייתה בת 5, אימא ואבא שלה עזבו את הדירה ועברו לדירה רק שלהם בכרמל, שם היה יותר טוב מהדירה הקודמת.

לאימא של רינה קראו טובה. לטובה הייתה מכונת תפירה של זינגר. היא הייתה תופרת בגדים לכל המשפחה. טובה למדה מאימא שלה גם לתפור. כל יום אחרי בית הספר טובה ישבה ותפרה שמלות לאחיות שלה וגם לחברות. טובה שמרה על מכונת התפירה.

בזמן השואה לקחו את את כל המשפחה של טובה למחנה. אחרי המלחמה טובה חזרה הביתה וחיפשה ומצאה את מכונת התפירה של אימא שלה. לאחר שטובה התחתנה ועלתה לישראל, היא לקחה את מכונת התפירה של אימא שלה. בישראל טובה ישבה ותפרה הרבה שעות במכונת התפירה. גם רינה רצתה ללמוד לתפור. היום רינה שומרת על המכונה בדירה שלה.

המסר שסבתא שלי מעבירה לי בסיפור הזה, הוא לזכור את הזכרונות. ליצור בילדות שלנו זכרונות נעימים שאנחנו יכולים להעביר הלאה. לכל סיפור יש חיים ונשמה והם נותנים לנו את הכוח להמשיך. דרך זיכרונות אנחנו לומדים על האנשים היקרים לנו. כשאנחנו משתפים זכרונות עם המשפחה נוצרת קרבה ורצון לעוד.

הזוית האישית

קשת: המסר שסבתא שלי מעבירה לי הוא לזכור את הזכרונות. ליצור בילדות שלנו זכרונות נעימים שאנחנו יכולים להעביר הלאה. לכל סיפור יש חיים ונשמה והם נותנים לנו את הכוח להמשיך. דרך זיכרונות אנחנו לומדים על האנשים היקרים לנו. כשאנחנו משתפים זכרונות עם המשפחה נוצרת קרבה ורצון לעוד. גיליתי שלסבתא היה קשר טוב עם המשפחה. הערך שסבתא שלי אמרה לי שאני צריכה לקחת לחיים הוא משפחתיות.