מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי דורית, אני אימא של מאור, אבא של איליי, הנכד הבכור שלי. שמי נבחר על ידי אמי כי אהבה את השם. נולדתי בארץ ישראל לאמי, ניצולת שואה, ואבי שעלה לארץ לפני מלחמת עולם השנייה. אמי, ששמה היה אילנה-אילזה, נולדה בגרמניה בשנת 1927. הייתה לה אחות אחת גדולה ממנה והן התגוררו בעיר פרנקפורט (Frankfurt am Main).

בילדותה אמי למדה בבית ספר היהודי בפרנקפורט "פילונטרופין", עד גיל 11. אמי תמיד סיפרה שהייתה לה ילדות מאושרת, עד שהזמנים החלו להשתנות ועד אירועי ליל הבדולח בשנת 1938. לאחר ליל הבדולח בתאריך 9.11.1938, הודיעו המורים בבית הספר שכל התלמידים היהודים נדרשים לעזוב את בית הספר ולחזור הביתה.

לא חלף זמן רב עד שהמצב בגרמניה החמיר וסבי, שהיה איש עסקים ונהג לשהות בנסיעות עסקים רבות ברחבי אירופה, התקשר אל סבתי מנסיעת עסקים מלוקסמבורג ואמר לה שהיא ושתי בנותיהן צריכות לארוז את חפציהן במהירות ולברוח לבלגיה. אמי ודודתי הגיעו אל הגבול בעזרת חבריו של סבי. סבתי נאלצה להישאר בפרנקפורט על מנת לטפל בעסקיו של סבי והצטרפה והתאחדה עם אמי ודודתי מאוחר יותר, גם בעזרת קשריו של סבי לעבור את הגבול, כך אמי ומשפחתה התייחדו ביחד ושהו בבלגיה. סבתי, אמי ודודתי שהו בבריסל בבלגיה מספר שנים אצל חברים של סבי.

בוקר אחד הן נאלצו שוב לעזוב בפתאומיות את בריסל כאשר הנאצים הגיעו אל בריסל והעיר הופצצה. הן ניסו להגיע לצרפת ללא הצלחה ובסופו של דבר מצאו מקלט באיזור אחר בבלגיה. לאמי ומשפחתה קרו נסים רבים במהלך שנות הבריחה שלהן ופעמים רבות הן היו קרובות לתפיסתן על ידי הנאצים. נס אחד, לדוגמא, אירע בעת שהן לנו בכנסייה ולפתע החלו הפצצות בסביבה. אמי לא רצתה לקום מהמיטה ורצתה להמשיך לישון אך לאחר שכנועים רבים הן יצאו ולאחר מספר דקות הופצצה הכנסייה והתמוטטה לחלוטין.

אמי בתמונה בעת שהותה בבלגיה

בסיום המלחמה חזרו לגרמניה והתאחדו עם סבי. לאחר שחזרו אל ביתם בפרנקפורט, גילו שאזרחים גרמנים השתלטו על ביתם והתגוררו בו במשך השנים במהלכן נאלצו לברוח. לאחר מאמצים רבים, סבי הצליח להוכיח שהבית שייך להם והם חזרו להתגורר בו.

אמי עלתה לארץ בשנת 1948, ולאחר מספר שנים הכירה את אבי שעבד באותה תקופה במלון סביון בתל אביב בתור פקיד קבלה. אבי התגורר באותה תקופה במושב "הדר עם" בעמק חפר בבית שרכש שם. במושב הזה נולדתי. אמי ואבי התחתנו ועברו להתגורר ביחד במושב הדר עם, שם היו מחלוצי המושב, הקימו פרדס תפוזים ועצי פרי שהיה מקור הכנסתם. לאחר שאבי נפטר אמי חילקה את ימיה בין ישראל לגרמניה עד שנפטרה בשנת 2009.

אבי במקום עבודתו במלון

אבי, מקס, נולד בגרמניה למשפחה בת שישה ילדים. היו לו ארבע אחיות ואח. הוריו של אבי נפטרו שהיה רק בן 13, והוא נאלץ לעזוב את ביתו יחד עם אחיו הצעיר והם נסעו להתגורר בשוויץ. בשוויץ למד גננות ועבד שם מספר שנים. בשנת 1935 עלה לארץ עם אחיו עוד לפני פרוץ המלחמה. בארץ עבד כגנן ובהמשך נכנס לתחום המלונאות, תחום שמאוד אהב. הוא החל את דרכו כפקיד קבלה במלון סביון ולאט לאט התקדם לתפקיד סגן מנהל המלון.

אבי, כאמור, התגורר במושב "הדר עם" שבעמק חפר. אבי, לאחר שסיים כל יום עבודה במלון, חזר ועבד בפרדס בעצי ההדר שגידל יחד עם אמי. לאחר מספר שנים, עברו הוריי להתגורר בעיר נתניה ובשנת 1987 אבי נפטר.

כאמור, נולדתי במושב "הדר עם" בעמק חפר ושם גדלתי עד גיל 9. בילדותי במושב, בחופשים רבים מהגן או מבית הספר, טסתי פעמים רבות עם אמי לגרמניה לסבי וסבתי, הוריה של אמי. נהניתי מאוד מביקורים אלו. בכל פעם שהגענו לביקור, סבי אהב לבלות איתי הרבה, יצאנו לטיולים ביחד והוא נהג לפנק אותי. היינו מבקרים בחנות בשר ונקניקים שבעליה היו חבריו, ובכל ביקור הם היו מפנקים אותי בנקניק טעים, כך הייתי מסתובבת כשבידי האחת גלידה איתה סבי פינק אותי, ובידי השנייה נקניק. לפני כל ביקור בגרמניה, סבי וסבתי נהגו לקנות לי בובה חדשה שחיכתה לי כהפתעה במיטה.

סבתי וסבי איתי, באחד מביקוריי בגרמניה

במושב הדר עם הייתה לי ילדות נפלאה ותמיד ביליתי ונהניתי עם כל הילדים במושב. במושב כל הילדים תמיד שיחקו יחד, מכל הגילאים, וחגגנו ימי הולדת ביחד בחצרות הבתים. אני זוכרת שאמי הייתה נוהגת לעשות לי אמבטיות בחצר בשמש, כפי שקראו לזה בזמנו "אמבטיית שמש", וכל הילדים היו מגיעים להצטרף ולשחק איתי. בילדותי שיחקנו משחקי חברה רבים כמו חמש אבנים, קפיצה על חבל ועוד. בילינו הרבה ביחד ופשוט נהנינו לבלות אחד עם השני. לא היה לנו משעמם לרגע, למרות שלא הייתה טלוויזיה.

מאחורי הבית במושב גידלנו עצי פרי. אמי  עבדה וטיפלה בעצים ואני תמיד אהבתי להצטרף אליה ולעזור לה, כפי שרואים בתמונה.

בין עצי הפרי היו גם עצי אפרסק ואמי נהגה לעטוף כל אפרסק בנייר מיוחד כדי למנוע ממזיקים וציפורים להגיע ולפגוע בפרי.

בהקשר זה, אני זוכרת סיפור שאמי סיפרה לי, כאשר הייתי עדיין ילדה קטנה: בוקר אחד, כאשר אמי יצאה מהבית, היא ראתה אותי פותחת כל פרי מהקליפה שלו ובודקת אם הוא בשל או מוכן. כמובן שאמי כעסה מאוד ונאלצה לעטוף מחדש את כל האפרסקים, אך לאחר מכן כשגדלתי ואמי סיפרה לי על כך, צחקנו על כך ביחד. בנוסף, להוריי היה פרדס גדול של עצי פרי. בסוף כל יום עבודה שלו, אבי עבד בפרדס וטיפל בעצי ההדר.

כשהייתי בת כתשע ,לאחר שסיימתי את כיתה ד', נסענו להתגורר בגרמניה על מנת להיות קרובים אל סבי וסבתי בפרנקפורט. בפרנקפורט למדתי בבית ספר נוצרי במשך חמש שנים. היות והוריי דיברו גרמנית מגיל לידתי וביקוריי הרבים בגרמניה, ידעתי והכרתי את השפה הגרמנית. בגיל 12 לרגל יום הולדתי, הוריי העניקו לי מתנה – חופשה בישראל אצל זוג חברים, וכמובן גם ביקרתי במושב שבו גדלתי. זו הייתה חופשה נהדרת, בה גם יכולתי לפגוש את חבריי מילדותי.

מתוך געגוע חזרה לישראל, ביקשתי מאמי שנחזור לישראל ולבסוף, בהיותי בת 15, הצלחתי לשכנע אותה. וכך, בגיל 15, חזרנו לישראל ולמושב. היות ואבי לא יכל לעזוב את עבודתו במלון בגרמניה, רק אמי ואני חזרנו לישראל. לאחר תקופה בישראל, אמי נאלצה לחזור לגרמניה כדי לטפל בהוריהם ולפגוש את אבי, ואני נשארתי אצל משפחה שהוריי הכירו במושב. לאחר כחודש ימים ביקשתי לחזור לגרמניה ולהצטרף לאמי ולאבי.

לאחר תקופה לא קצרה חזרנו יחד לארץ והתחלנו שוב את חיינו במושב. אבי החל לעבוד במלון כסגן מנהל. אני זוכרת שתמיד אהבתי לבקר אותו במלון, לעזור לו ולהיות איתו. בחופשים מבית הספר אהבתי לעבוד במלון כפקידת קבלה. אני זוכרת גם שבתקופות מבחנים לבגרויות הייתי לומדת בלובי של המלון ותמיד היו מפנקים אותי במשקאות ובדברים טעימים.

לקראת סיום בית הספר התיכון ולקראת גיוסי לצה"ל עברנו להתגורר בעיר נתניה. שירתי בצבא בחיל האוויר בתפקיד סודי. אהבתי את התחום ונעשיתי גם אחראית משמרת. בעת שהותי בצבא הכרתי את בעלי לעתיד. לאחר השחרור עבדתי מספר שנים כמזכירה בתל אביב לאחר שנישאתי עברתי להתגורר בחיפה. לאחר שנולדו שני בניי למדתי להיות אחות כמקצוע.

אני במקצועי

לאחר מכן נולד בן הזקונים שלי אורן. נהניתי מאוד מעבודתי במקצוע בו אני עובדת עד היום. לאורך השנים עבדתי במקומות שונים: במחלקת ילדים בבית חולים כרמל בחיפה, בית אבות, קופת חולים וטיפת חלב.

כיום , לאחר הגירושין שלי, אני גרה בשכונת כבביר בחיפה, מתגוררת ונמצאת קרוב אל נכדיי. אני מבלה ונהנית עם שלושת נכדיי: איליי, שאיתו אני כותבת ומספרת את סיפור חיי, אביתר ואביב. בשעות הפנאי אני כמובן מפנקת אותם ומבלה איתם בחופשים.

סמל היהדות המלווה את המשפחה שלנו הוא חנוכייה עתיקה מנחושת, אשר אמי קיבלה במתנה מחברתה לאחר מלחמת העולם השנייה. אני נתתי אותה במתנה לבני מאור והיא נמצאת כיום אצלו בביתו, כולנו מדליקים בה את נרות החנוכייה בכל חג חנוכה ואני מקווה שהחנוכייה העתיקה תעבור מדור לדור וידלקו בה נרות החנוכה בכל שנה.

הזוית האישית

איליי הנכד המתעד: מאוד נהניתי מהפעילות המשותפת שלי עם סבתא. למדתי הרבה דברים על המשפחה של סבתא שלי והוריה במיוחד בתקופת השואה.