מאגר סיפורי מורשת

שמי בן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, מירי דיסקין. סבתא מירי נולדה בשוודיה ביוני 1948 ועלתה לארץ בינואר בשנת 1950.

כשסבתא הייתה קטנה, היא רצתה להיות פסנתרנית. אבל היא והמשפחה שלה היו עניים בגלל שהם היו עולים חדשים, לא היה להם כסף לפסנתר. הם גרו בבית ערבי ביפו. אימא שלה גילתה שיש מנזר בו הנזירות מלמדות פסנתר בחינם. וככה פעם או פעמיים בשבוע (היא הייתה בת 4) היא הייתה לוקחת שיעורים לנגינה בפסנתר. מהר מאוד היא למדה לנגן, והיא למדה תווים לפני שהיא למדה לקרוא. היא מאוד אהבה לנגן בפסנתר, ובגיל 6 ההורים שלה הפתיעו אותה בפסנתר! ומאז החלום שלה היה להיות פסנתרנית. וכל שהיא גדלה ככה החלום הפך להיות יותר ממשי.

סבתא מספרת: "לפני שהתגייסתי לצבא, הלכתי לבחינות ללהקה צבאית. באחת ההזדמנויות האלה לאחר שנבחנתי, פנה אלי מי שהיה אז ראש ענף הווי ובידור, קראו לו שאול ביבר, והוא שאל אותי האם אני מוכנה לגשת לבחינות לתיאטרון שהוקם באותם ימים. מאוד התלהבתי וניגשתי לבחינה שהתקיימה בבית החייל בתל אביב. היו המון מועמדים ומועמדות ולהפתעתי התקבלתי.

בתקופה שלי, בית הספר היסודי היה מכיתה א' עד ח'. לא הייתה חטיבת ביניים ולאחר סיום בית הספר היסודי היה אפשר ללכת ללמוד בתיכון (אז תיכון לא היה חובה). אני גרתי ברמת גן והלכתי לתיכון "אוהל שם". בזמן המעבר בין בית הספר היסודי לתיכון גם עברתי דירה. כשהתחלנו ללמוד לא הכרתי כמעט אף אחד. כל בוקר היו מקריאים את שמות התלמידים וכל ילד היה צריך לומר שהוא נוכח. בכל בוקר כשהמורה הקריא את שמות התלמידים כשהגיע לשם ארנון דיסקין, תלמיד אחר בשם צביקה היה אומר שהוא עדיין חולה ושהוא יגיע בעוד חודשיים. כעבור חודשיים באחד הערבים שמעתי דפיקה בדלת, אמי פתחה את הדלת ושמעתי אותה קוראת לי: "מרים, יש לך אורח". הגעתי לדלת ושם עמד ילד בלונדיני רזה בגובה שלי ואמר לי: "שלום, אני ארנון דיסקין אני בכיתה שלך, והמורה אמרה לי שאת תעבירי לי את כל השיעורים שהפסדתי בחודשיים שלא הגעתי". כך הכרתי את סבא."

סבתא מירי היא עורכת דין במקצועה. בשנים הראשונות הייתה תובעת בפרקליטות מחוז תל אביב, ובשנת 1998 מונתה לשופטת שלום בתל אביב. כעבור עשר שנים קודמה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. עיסוקה העיקרי הוא בתחום הפלילי. סבתא מספרת: "למדתי משפטים וקיבלתי תעודת עורכת דין. במשך 14 שנים עבדתי כתובעת בפרקליטות. במשך השנים ניהלתי הרבה מאוד תיקים נגד נאשמים שביצעו בעבירות שונות. לאחר מכן נבחרתי להיות שופטת, וכיהנתי כשופטת כ- 25 שנים."

גלגולו של חפץ

אצלנו במשפחה עובר בירושה מדור לדור סכו"ם מכסף. הסכו"ם ניתן כמתנת חתונה לסבתא שלי. מוצאה של המשפחה שלה הוא מהעיר פינסק בבלארוס. כשהיא נישאה לסבא רבא שלי, שהיה ממשפחה בעלת נכסים, אחת המתנות שהיא קיבלה הייתה הסכו"ם שהיה מורכב מהרבה חלקים בנוסף לכלי אוכל. למשל תרווד, מצקת ועוד. הסכו"ם המפואר נושא גם את סמל המשפחה, ושימש בעיקר בחגים ואירועים.

במלחמת העולם השנייה משפחתה של סבתא רבתא שלי, ששמה משפחת קונדה, הוגלתה מפינסק לסיביר עם כל בני המשפחות העשירות של העיר, וכך ניצלה כל משפחת קונדה מהשמדה בשואה. לפני ההגליה, הותר לבני המשפחה ליטול איתם חפצים חשובים והם בחרו בין היתר לקחת את הסכו"ם שבו השתמשו במשך שש שנים בגלות בסיביר.

בשנת 1949 עלתה משפחת קונדה ארצה וכך גם הגיעה סבתא שלי לארץ. בעלייתם הם הביאו איתם את הסכו"ם. בימי ילדותי ונעוריי הסכו"ם שימש את המשפחה בחיי היום יום. כשסבתא שפרה נפטרה, היא הורישה את הסכו"ם לי ולאחותי רותי. והיום ברשותי מחצית מהסכו"ם ואני מניחה אותו תמיד במרכז השולחן בחגים ובשבתות.

הסכו"ם שעובר במשפחה

הזוית האישית

מירי: תגשימו את החלומות שלכם.