מאגר סיפורי מורשת

סבתא יעל אייזן השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר חב"ד בנות בקריית מלאכי.

נכדתה נעמה מתעדת את הסיפור של סבתא

סבתי יעל אייזן נולדה בשנת 1959 בירושלים להוריה יששכר ותרצה (טטו) אילן. הוריה בחרו בשם יעל, על שם "יעל אשת חבר הקיני". הם אהבו מאוד את ספר שופטים וחשבו שאם יוולד להם בן, הם יקראו לו יהוד.

סבתא מדברת בשתי שפות: עברית ואנגלית. היא גרה בארץ עד גיל שש, ואז היא עברה עם הוריה לגור בקניה עד גיל 12, לאחר מכן, הם חזרו חזרה לארץ. כשסבתא הייתה בגיל שמונה פרצה מלחמת ששת הימים.

משפחתה

אביה של סבתי, יששכר נולד בגרמניה. ואמה, תרצה (טטו) נולדה בישראל.

סבתא לא זכתה להכיר את סבא וסבתא מצד אביה, משום שהם נספו בשואה בגרמניה. ההורים של סבא רבא עסקו בחקלאות. לאימא של סבתא רבתא שלי (טטו) היה בית יתומים. הדבר שסבתי הכי זוכרת מהם, הוא, שסבתא שלה, הייתה מאד צדיקה ובעלת חסד בלי גבול.

התכונות שאפיינו  את הוריה של סבתא היו, המון נתינה וחסד. הם הקפידו מאוד שלא לפגוע בזולת. שניהם היו עובדים סוציאליים. לסבתא יש אח ואחות שמם: אלה וישועה. סבתא היא הצעירה מבין בני המשפחה, ולכן, היא הייתה ילדה מפונקת.

המגורים בירושלים

סבתא גרה בירושלים בשכונת בית וגן. שכונה מאד יפה ודתית. לכל בית הייתה גינה קטנה. סבתא מספרת, שהבית שלהם יהי בית מקסים עם 3 חדרים, שנמצא שם עד היום. בית הכנסת היה ברחוב המקביל. מול הבית היה מבנה שנקרא 'המגדל' (עוד מימי הילדות  של סבתא רבתא שלי) כי עליו היו הילדים עולים ורואים אם הערבים יורים על היהודים.

חוויות מקנייה

סבא וסבתא רבתא שלי הגיעו לבקר בקניה ורצו ללכת לפיקניק. הם ארגנו את התיקים, נסעו והגיעו למקום, פתאום הגיע עדר פילים (החיות בקניה רצות חופשי). ואז כמובן הם רצו לרכב התחביבים של סבתא יעל הם: נגינה ושחייה. כשסבתא הייתה גרה בקניה בקנייה, בשעות הפנאי שלה היא הייתה נוסעת לרב הקהילה כדי לשמוע ממנו דברי תורה. היו לה הרבה חברות, בעיקר בנות מהכיתה. היא קראה סיפורי ילדים באנגלית. טיילה באגמים ומפלי מים ועוד. היא השתתפה בחוג בלט. היא אהבה את הבגדים שתפר לה החיט או אימא.

הממתקים שהיו בילדותה, היו, שוקולד, בייגלך, רוגלך וסוכריות מגובנות, היא אהבה במיוחד שוקולד. סבתא מתגעגעת עד היום לקניה, כי היו לה  שם הרבה חוויות נעימות.

בית הספר

שם בית הספר בו למדה סבתא בקניה: "LAVINGTON SCHOOL"  היא למדה חשבון, אנגלית, קצת צרפתית, גאוגרפיה ועוד. היא אהבה מאד מוזיקה, במקהלה היא הייתה הסולנית. כשהיא קיבלה תעודה, התעודה הגיע בדואר, תעודה מאד יפה, היא הייתה כתובה בכתב יד המורה. לא היו מסיבות כיתתיות או טיולי בית-ספר. המורה הזכורה לה היא מכיתה ג', הייתה מאד לבבית ואהבה אותה ממש.

בתיכון, סבתא למדה ב"בית יעקב" בירושלים. הן למדו בעיקר מקצועות קודש היא אהבה את המקצוע תנ"ך. לא ממש אהבה מתמטיקה. לא היו מבחנים, היו עבודות חקר. היא קיבלה תעודה, התעודה הייתה עם הערכה. מסיבות כיתה היו בעיקר לכבוד החגים. הן בקושי יצאו לטיולים. המורה הזכורה לה במיוחד, היא מורה, שהייתה מומחית ל"פרקי-אבות", היא הותירה בי רושם מיוחד, היא הצליחה להחדיר בתלמידותיה, שעבודת המידות היא עבודה לכול החיים. היא הייתה עבורי דמות לחיקוי, היא גילמה באישיות שלה, בדיוק את מה שהיא לימדה.

מגיל מאד צעיר סבתא יעל התחילה לתת שיעורי תורה. היה הייתה גם פעילה באירועים בבית הספר, היא הייתה מנגנת על פסנתר.

מנהגים חגים ומסורת

מנהגים שעברו מדור לדור: מנהגים מיוחדים, שסבתא זוכרת מילדותה, שבחנוכה אמה הניחה את המתנות של חנוכה על השולחן וכיסתה אותם במפה. לפני חלוקת המתנות הוריה הקפידו קודם כל להדליק את נרות החנוכייה ולשיר מזמורים ועוד. את ימי ההולדת הם חגגו במסעדות ובטיולים ועוד..

בליל הסדר את 'גניבת' האפיקומן. היא מספרת שהיא חונכה, שלעולם לא באים לבית אחר בידיים ריקות. כשנכנסים לבית אומרים שלום, וכשיוצאים להתראות.

חגים שסבתא הכי אוהבת הם: ראש השנה ויום כיפור – מדוע? כי בחגים האלה אפשר להתנקות ולהיות חדשים, ויש תפילות מאד מיוחדות.

השבת של סבתא

ההכנות לקראת שבת – סבתא הייתה לובשת בגדי שבת. ופורסת מפה לבנה על השולחן וגם על הפסנתר, ומאד התרגשה ששבת הגיעה. השולחן ערוך לסעודה. עם גביע לקידוש, כיסוי לחלות וכלים יפים ומיוחדים. בסעודה הם היו נוהגים לשיר זמירות ודיברו דברי תורה. פעם אחת התחילו לשיר את השיר 'שומר ישראל' ואביה לימד אותה איך שרו את זה בגטו.

סבתי מכינה לשבת: חלות, דגים, מרק, סלטים, עוגות, קינוח ועוד… הכי אוהבת לבשל מרק.

הקמת בית וחיי משפחה

היא הכירה את סבא בבית השדכן. הם התחתנו בשנת תשל"ד. היא זוכרת את הבחירה של השמלה, הקניות לחתונה ועוד… החתונה הייתה ברובע היהודי, בירושלים. זיכרון מיוחד שיש לסבתא מיום החתונה, שהיה מאד מאד קר בחוץ, ולא כל כך ידעו איפה האולם, הם חיפשו וחיפשו ובסוף מצאו.

יש להם 10 ילדים בלעה"ר. הזיכרונות המשמעותיים שיש לה מתקופת גידול וחינוך ילדים, שהיה לסבתא מסירות נפש גדולה, שהילדים יגיעו ללימודים כל יום בזמן. מוסדות הלימוד לא בעיר, כל יום הילדים היו נוסעים בהסעה, אם הם פספסו את ההסעה, היא הייתה לוקחת אותם במונית… הערכים שהקנו לילדיהם: יראת שמים, נטילת ידיים של שחרית – כל בוקר היא הייתה מחממת מים, מביאה להם ליד המיטה כדי שייטלו ידיים במים נעימים. ואת ערך של הכרת הטוב לה'.

תפקידים ומקומות עבודה

אחרי החתונה סבתא הייתה ריתמיקאית בגנים במשך מספר שנים. לאחר-מכן למדה רפלקסולוגיה. היא בחרה דווקא ללמוד מקצוע זה כי היא הייתה מאד מחוברת אליו. יש לה אנרגיות טובות בגוף, שעוזרות לה להצליח בעבודה. אילו היה לה אפשרות ללמוד מקצוע אחר, היא הייתה בוחרת הידרותרפיה.

דמות משמעותית בחיי

הוא הרב משה וובר זצ"ל. סבתא נפגשה איתו כל זמן שהוא היה בחיים, מאז שהייתה בכיתה י' עד שנולדו לה הילדים. היא קיבלה ממנו, את הכוח להפצת המעיינות ולאהבת ישראל ועוד. תמיד דלת ביתו הייתה פתוחה. בכניסה לבית, מאחורי הדלת, עמד מיחם גדול שהיה מוכן לשתייה חמה לכל אורח שהגיע.

בחצר ביתם של סבא-סבתא

הזוית האישית

הנכדה נעמה: תודה לך סבתא יקרה, אני מעריכה אותך על כך שהגעת למפגשים. תודה לה' שזכינו ויש קשר רב דורי. תודה להורי שהם מסכימים שאשתתף בקשר רב דורי, תודה לסבתא שטרחה לבוא וגם המשיכה איתי בטלפון, תודה למורה חגית רדזינר, התוכנית הייתה ממש מושקעת.

ברכה מסבתא יעל: נעמונת האהובה! פרח צמח במשפחה, כה נעים לנו, שילדה כה מתוקה, לה זכינו! כלילת המעלות תוכה כברה בעלת חסד וחרוצה! נעמה המקסימה!

אוהבת מאד סבתא