מאגר סיפורי מורשת

שמי צדוק ליפשיץ. נולדתי בירושלים בשנת תשי"ג (1952) להוריי, חיים יחזקאל וטובה ליפשיץ.

נולדתי בבית חולים "ואלאך" ("שערי צדק"). הוריי, ילידי העיר וינה באוסטריה, הצליחו לצאת בדקה ה90 מאוסטריה, לפני תחילת מלחמת העולם השנייה והשואה. התגוררתי בסמוך לשכונת "שערי חסד", ולמדתי בבית ספר יסודי שנקרא "דוגמא לבנים" על שם הרב עוזיאל. המיוחד בבית הספר הזה היה, שהוא שילב ילדים מכל העדות: אשכנזים ובני עדות המזרח, מה שלא היה מקובל אז. אחד הדברים ששמור אצלי בזיכרון לטובה, הוא הטקס בערב יום העצמאות ברחבת בית הספר. צריך לזכור שרוב המורים והמנהלים שלנו, נלחמו במלחמת העצמאות ויכלו לספר לנו סיפורים, ולתת את התחושה של מדינה חדשה שזה עתה הוקמה. בגיל שמונה התחלתי לנגן בצ'לו, הכלי שבו אני מנגן עד היום.

בבית הספר התיכון, למדתי בתיכון הימלפרב. הייתי במחזור הראשון שלו. מבית הספר הזה אני זוכר לטובה, בעיקר שני מורים: אחד שהיה המחנך שלי בכיתות ט'-י' שמו גדעון להמן, אני זוכר אותו, כי הוא יצא איתנו כל חודש לטיול בסביבות ירושלים, וכך הכרנו את אזור ירושלים היטב. מורה נוסף היה הרב משה גנץ, מורה לתנ"ך, ששיעוריו בתנ"ך היו מרתקים ואהבתי אותו מאד. זכיתי להכיר רק סבתא אחת, שגרה בקיבוץ 'המעפיל' בעמק חפר. הייתה זו סבתא עמליה, אימו של אבי, שעלתה באוניית המעפילים "פאטרייה". בעלה, הסופר משה ליפשיץ, נפטר שנים רבות לפני שנולדתי. סבי מצד אמי, ד"ר קמילו באומגרטן, נפטר באוסטריה,  לפני פרוץ המלחמה ואשתו, ביאטה, סבתי, נספתה בשואה במחנה סוביבור. הביקורים הרבים בקיבוץ 'המעפיל' לאורך השנים, היו חוויה שמלווה אותי עד היום, היינו עושים טיולים לפינת חי, לפרדס, לרפת ולבריכות הדגים.

הצטרפתי לבני עקיבא כשהייתי בכיתה י'. ומאז הייתי מאוד קשור לתנועת הנוער, שם הכרתי את נעמי, שלימים תהיה אשתי.

בגיל עשרים ואחת עם שחרורי מהצבא בשנת 1974, במסיבת השחרור של הגדוד שלנו שהשתתף במלחמת יום הכיפורים, קבלתי שי למזכרת מ "יה-יה" (יורם יאיר) שהיה המג"ד שלי באותו זמן. יה -יה הגיע לדרגת אלוף בצה"ל ובעיני הוא גיבור חיל. מסיבה זו, הספר יקר לי, ועד היום אני מרבה לעיין בו וליהנות מהשירים היפים, על עיר ילדותי. בהקדשה לספר כתב לי יה -יה:

10.3.74  לצדוק ליפשיץ,

עם שחרורך לזכר ימים בסביבות ירושלים וימים של ערגה לירושלים.

מג"ד  50 יה-יה (יורם יאיר)

ספר שירי ירושלים שצדוק קיבל מהמג"ד שלו יורם יאיר (יה -יה)

ההיכרות עם סבתא נעמי

ב1968 שנת תשכ"ח, הכרתי את סבתא נעמי, בסניף "מרכז" של בני עקיבא בירושלים. יצאנו לשירות בצבא, במסגרת גרעין נחל בשנת 1970 תש"ל. החברות הקרובה בינינו נרקמה מאוחר יותר, בשנת תשל"ג 1973. לאחר השחרור מהצבא, עליתי עם רבים מחברי להתיישב בקיבוץ מעלה גלבוע. וסבתא נעמי, פנתה ללימודים בבית הספר לאחיות בירושלים "שערי צדק". בחודש שבט תשל"ו, נישאנו בקיבוץ מעלה גלבוע, אליו הצטרפה סבתא בסיום לימודיה. כעבור כשנה ורבע, נולדה ביתנו הבכורה דגנית. ובהמשך נולדו חזי, (אבא של יונתן, נכדי) מתן, אלעד ורננה. כיום אני גמלאי, ממשיך לעבוד באופן חלקי בלול של מעלה גלבוע, ועד כה, נולדו לנו עשרה נכדים.

הזווית האישית

יונתן: היה לי כיף לעבוד עם סבא, בגלל שהתחזק בינינו הקשר, ויתחזק עוד בעז"ה בלימוד, לקראת הקריאה בתורה. למדתי על סבא דברים מעניינים ועוד על ההיסטוריה של מדינת ישראל. היה לי מאוד מעניין.

סבא צדוק: המפגשים במסגרת ה"קשר הרב דורי", אפשרו לי לספר ליונתן, נכדי האהוב, את סיפור חיי מימי ילדותי בירושלים ועד היום. לשמחתי, יונתן גר גם הוא בקבוץ מעלה גלבוע, וכך אנו מתראים לא מעט, בעיקר בשבתות וחגים וגם בימי חול בשבילי הקבוץ.