מאגר סיפורי מורשת

שמי מירה סויסה אמיגה, נולדתי בתאריך 27.5.1970 בישראל, בבית החולים ביקור חולים. נולדתי בשנת 1970 בשכונת נחלאות שבירושלים, בת בכורה לאחי צחי (יצחק), יליד שנת 1972 רווק המתגורר בתל אביב, ולאחותי הצעירה רינת (רוחמה), ילידת שנת ,1982 נשואה לאורי קנוש, אימא לארבעה ילדים: נעם ישראל, מיכאל יוסף, אלה אסתר ואריאל דוד.

נישאתי בגיל 21 ליוני (יהונתן) סויסה. כיום אני אימא לשני בנים ילדי ארץ ישראל: יוסי (יוסף) ילדי שנת 1991, ואיתי, יליד שנת 1997. יוסי (יוסף) נקרא כך על שם סבי, אבא של אימא שלי. יש לנו במשפחה שלוש בנות בשם מירה (מרים) על שם הסבתא רבתא, אימא של אבא שלי. יוסי בני נשוי לליאל, אבא לשתי בנות: תהל רבקה בת 3.5 ונסיה חנה, בת שנתיים וחצי.

אבי רמי (רחמים) לבית משפחת אמיגה (במקור משפחת צ'אפן), יליד שנת 1949, נולד בישראל, הבן השלישי למרים ויצחק, הם היו שמונה אחים ואחיות, כולם ילדי הארץ מוצאו סוריה חלב שהתגוררו בשכונת נחלאות שבירושלים. הוא נפטר בשנת 2017.

אמי אתי (אסתר) לבית משפחת אילוז, שנת לידה 1950, ילידת ארץ ישראל, הבת הבכורה מבין שישה אחים לארמוס (רינה) וליוסף, כולם ילידי הארץ. מוצאה של האם ממרוקו, הם התגוררו בשכונת בקעה שבירושלים, היא נפטרה בשנת 2013.

הוריי נישאו בשנת 1969 ברבנות בירושלים. הם גרו בשנת נישואיהם הראשונה בשכונת נחלאות שבירושלים בחדר קטן וצר. אבי ואמי עבדו ברשות השידור (ברדיו), עד שעברו לשכונת גילה בירושלים, שכונה צעירה לזוגות צעירים.

ילדותי

נולדתי, כאמור, בשנת 1970 בשכונת נחלות שבירושלים כבת בכורה לאחי צחי (יצחק) יליד שנת 1972, רווק, מתגורר בתל אביב , ולאחותי הצעירה רינת, (רוחמה) ילידת שנת 1982, נשואה לאורי קנוש, אימא לארבעה ילדים: נעם ישראל, מיכאל יוסף, אלה אסתר ואריאל דוד. בשנת 1973 עברנו להתגורר בשכונת גילה שבירושלים, למדתי בביה"ס היסודי גילה א' ולאחר מכן בביה"ס המקיף גילה. סיימתי את לימודיי בבית ספר מקצועי. בשנת 1989 התגייסתי לשירות חובה בצה"ל, וסיימתי את תפקידי בדרגת סמ"ל.

גדלתי בשכונת גילה שבירושלים, שהייתה שכונה חדשה וצעירה. כל תושביה היו צעירים, כל השכנים והחברים היו כמו משפחה אחת, כולם עזרו לכולם. שיחקנו בכל משחק אפשרי, כמו שאמרו אז: "היינו ילדי רחוב". כל אימא הייתה צועקת לאחד מילדיה מהחלון :"מירה, תעלי הביתה", "צחי, תעלה, כבר מאוחר". בשכונה הצעירה הזו, כל משחק בשבילנו היה האושר: חמש אבנים, שבע בום, מחבואים, תופסת, היינו עושים עגלות מעץ ומגלגלים. בחג פורים הייתה החוויה הכי כיפית – בבניין כולם התחפשו ובכל כניסה הייתה חגיגה שלמה….

נישואים ובניית משפחתי

את בעלי יוני (יהונתן), הגדול ממני בשנתיים, הכרתי, לפני השירות הצבאי, בשנת 1991. בתום השירות הצבאי שלי התחתנו, הבאנו שני בנים לעולם: יוסי, יליד 1991 ואיתי, יליד שנת 1997. באותה שנה עברנו להתגורר במעלה אדומים ומאז ועד היום אנו חיים את חיינו ומגדלים את משפחתו כאן במעלה אדומים. יוסי נשוי ואבא לשתי בנות, מתגורר במעלה אדומים, איתי רווק וממשיך להתגורר במעלה אדומים.

סיפור משפחתי מדור לדור – מאכלים

תמיד היה חשוב לנו לשמור על המסורת המשפחתית ובכל אפשרות אנו שומרים עליה, וכמובן בכל חג ומועד, בכל שישי ושבת ובכל זמן אפשרי, אין שישי בצהרים שלא היינו אוכלים אורז ושעועית, שניצל, חצילים מטוגנים, כרובית מטוגנת, סלט מבושל (מטבוחה) וכמובן את  הפשטידה (מעקודה) המדוברת שעוברת מדור לדור וכולם עד היום לא מוותרים על המאכלים האלו.

בחג השבועות המסורות הייתה לעשות את המאכלים החלביים האהובים עלינו במיוחד: את הקלסונס – בצק פסטה ממולא בגבינות, מורתח במים חמים עם מקורני (ספגטי), עליו מגורדת גבינה מלוחה והכל בעבודות יד וזאת המסורת מבית אבי רמי (רחמים), בעיקר אוכל ממוצא חלבי.

חפץ שעובר מדור לדור – סיר אלומיניום

עד היום אני מחזיקה בביתי את הסירים של הסבתא שלי (מצד אימא שלי), אלו סירים שאמא שלי העבירה אלינו ואנחנו משתמשים בהם עד היום. הסיר שאני עושה בו שימוש בכל זמן אפשרי זה הסיר שעשוי מאלומיניום, הסיר הכי מושלם להכנת הפשטידה (מעקודה) המדוברת במשפחה, זהו סיר בן מעל 60 שנה שאימא שלי לקחה מבית אמה, ואני לא ויתרתי עליו כי ידעתי שאת הפשטידה (מעקודה)  הכי מוצלחת שבעולם אצליח לעשות רק בו. כיום הסיר קיים בשני גדלים שונים -הם נמצאים נמצא בביתי ובבית אחותי  (דור שלישי).

היציאה לגמלאות וחוויות הקורונה 

היום אני בת 52 וחצי, אימא לשני בנים, סבתא לשתי נכדות, דודה לארבעה אחיינים. בכל תקופת הקורנה לרוב לא יצאתי מהבית, הייתי בחל"ת. נכדתי השנייה, נסייה חנה, נולדה, בעת שיא המגפה – זה לא היה פשוט בכלל. את החגים חגגנו מרחוק לפני ההנחיות, פסח וכל השאר, כן הייתי מקפידה לצאת לפעילות גופנית. נכדתי נסייה חנה היא בת לבני יוסי (יוסף), ולכלתי ליאל, אחות לתהל רבקה, הנכדה הבכורה. זו החוויה החשובה עבורי מתקופת הקורונה.

הזוית האישית

מיכאל האחיין המתעד: היה מעניין לדעת על העבר של מירה ואני שמח שהשתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי. אני מאחל לה בריאות ושמחה.