מאגר סיפורי מורשת

שמי מיקי מיכאל אלחייני, נולדתי בארץ ישראל בעיר ירושלים, בתאריך 21.8.1958. אני נשוי לאליס, ויש לנו שלושה ילדים ותשעה נכדים. אנחנו גרים בנתניה. הוריי, אברהם וסימה אלחייני, נולדו במרוקו, הם עלו בעלייה בלתי לגלית ממרוקו לישראל.

התקופה בה נולדתי הייתה תקופת הצנע (חלוקת אוכל בתלושים, מקררים עם בלוקים של קרח במקום חשמל, ללא טלפונים ועוד). מה שעשינו כל יום, מהבוקר עד הערב, היה לשחק משחקי חצר רבים, למשל: כדורגל, מחבואים ועמבליק. למדתי בבית הספר גאולים, ליד בית הספר היה ביתו של המשורר ש"י עגנון.

בבית הספר היסודי לא אהבתי כל כך ללמוד, אבל עם השנים אהבתי יותר ללמוד ורציתי לצבור ידע, ובסוף הייתי מצטיין בלימודים. לאחר יום הלימודים היינו מגיעים לבית הנוער, לפעילות ספורטיבית ותרבותית. הייתי אלוף הפינג פונג במשך כמה שנים.

כשהייתי ילד, ירושלים הייתה חצויה לשניים. החלק המזרחי היה שייך לירדן והחלק המערבי שייך לישראל. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. בית הספר שלנו היה סמוך לגבול הירדני. ביום הראשון של המלחמה, נפלו על בית הספר שלנו פגזים. אבא שלי הגיבור שהיה בשירות צבאי, הגיע לבית הספר עם שתיי קסדות (אחת על הראש ואחת ביד) הוא חבש לי קסדה ושנינו רצנו אל הבית שלנו. לא פחדתי, כי אבא שלי החזיק לי את היד. לאחר מלחמת ששת הימים, כל ירושלים הפכה לריבונות ישראל. הסיפור הכי משמעותי של חיי, היה יום לאחר שמלחמת ששת הימים הסתיימה. הייתי עם אבי בכותל המערבי, אחרי 2000 שנות גלות, הכותל שייך לישראל משום שאת הכותל כבשו הצנחנים. ביום זה הבטחתי לעצמי, שכאשר אגיע לגיל גיוס אתנדב לצנחנים, וכך היה.

בשנת 1976 בגיל 17.5 התגייסתי לצבא ושם מימשתי את החלום להיות צנחן. להיות צנחן זה אופי, צריך להיות מוביל וחזק. בחדר הפלוגה היה כתוב על הקיר: "אם לא תהיו תלויים אחד בשני תהיו תלויים אחד ליד השני".

חוויה מיוחדת היא לקפוץ ממטוס. לפני הצניחה היו לנו אימונים של גלגולים לנחיתה, ואימונים של קפיצות ממגדלים בתור הכנה לקפיצה מהמטוס. הגיע יום הצניחה, כל צנחן נושא עליו שני מצנחים, אחד על הגב, שהוא המצנח הראשי והשני על הבטן, שהוא המצנח הרזרבי.

ממריאים לשמיים. דלת המטוס נפתחת ואנחנו רק מחכים לאור הירוק. כאשר האור הירוק נדלק, בשניות כולם קופצים מהמטוס וסופרים 21,22,23 המצנח נפתח. והשקט המדהים בזמן הצניחה. דקה וחצי של חוויה בלתי נשכחת. ממתינים לפגוש את הקרקע. נוחתים, מתגלגלים ומקפלים את המצנח וחוזרים לנקודת כינוס.

כאשר היינו שנה בטירונות, ניצלתי ממוות. נערך תרגיל מסכם, כל הפלוגה הייתה בדרך לעלות למסוקים. מספר מטרים לפני העלייה למסוק, המפקד שלי במקרה ראה אותי והורה לי לא לעלות למטוס ולהתחלף עם חבר אחר לפלוגה שהיה בנגמ"שים. חבריי עלו למסוק וכעבור שניות מעטות, פגעו להבי המסוק בקרקע והמסוק התרסק ועלה באש וכל 44 הצנחנים ועשרה אנשי צוות אוויר נהרגו.

לאחר השירות הצבאי התנדבתי לשירות ביחידה מיוחדת בימ"מ, יחידה משטרתית שתפקידה חילוץ בני ערובה באירוע חבלני. השירות היה מאתגר ומרתק עם שליחות ותרומה. במהלך שירותי בימ"מ, הייתי שותף במבצעים מדהימים, צברתי ידע וניסיון בלוחמה בטרור. לאחר הקדנציה בימ"מ, המשכתי לשירות במשטרה, בביה"ס לשוטרים, הכשרתי ופקדתי על שוטרים וקצינים עד לפרישתי כראש מדור ירי וביטחון פנים.

הוצאתי לאור ספר "בנחישות הופכים חלומות למעשים", המספר על הוריי ומשפחתי, על ילדותי בירושלים, השירות הצבאי, השירות במשטרה ועל חיי היומיום שלי כיום.

כריכה של הספר פרי עטי

אני פעיל חברתית, מתנדב בקהילה ועושה לביתי ולמשפחתי. אני נהנה מהזמן הפנוי שלי, אוהב לטייל, לעשות ספורט, להיפגש עם חברים ומשפחה והכי אוהב לפגוש את תשעת נכדיי המקסימים.

אסכם ואומר שמדינה ישראל היא מקום טוב לחיות בו, ועל כל אזרח לקחת חלק ולהיות שותף בהגנת המדינה. "כי אין לנו ארץ אחרת".

כתבה על הפלוגה שלי

הזוית האישית

רוני הנכדה המתעדת: היה ממש מרתק לגלות דברים על השורשים שלי ועל סבא שלי.