מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אברהם דים

נולדתי ברוסיה – בסיביר, בעיר סוזון בשנת 1941, להורים זלדה ומשה דים.

אחד הדברים שנחרטו בזיכרוני הוא סיפור, שאמי זלדה סיפרה לי כשהייתי בן 13. הסיפור התרחש בשנת 1939, במהלך מלחמת העולם השנייה. אמא שלי, עזבה את רוסיה ונסעה לגרמניה עקב שמועות שהפיצו הנאצים כי היהודים חיים בגרמניה ברווחה. אמי נדדה מעיר לעיר בגרמניה ובאוסטריה ונוכחה לדעת כי המצב שם מאוד גרוע, והיהודים סובלים בגטאות זו הסיבה שהיא ברחה מגרמניה וחזרה למשפחה ברוסיה.

נפעמתי מהסיפור וכל פעם שאלתי אותה הלוך ושוב, איך היא יכלה לעזוב את משפחתה לזמן כה רב.

בסיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 עלינו מרוסיה לפולין. בפולין שהינו עד שנת- 1946, שם עברתי ברית מילה ולאחר מכן, עברנו לאוסטריה למחנה פליטים, בעיירה הליין ליד זלצבורג. במחנה גרנו בערך שנתיים, ואני בדיוק סיימתי כיתה א'.

בשנת 1948, עם שחרור מדינת ישראל בה' באייר, עלינו ארצה, למדינת ישראל בהפלגה באונייה והגענו לבית עולים בחדרה. שהינו שם שבועיים, ואז עברנו לרמלה כמשפחה יהודית ראשונה בעיר. כמו כן, הקמנו גם בית כנסת ראשון בעיר על שם "שארית הפליטה".

אבא שלי היה מנהל הצרכנייה היחידה בעיר. גרנו בבית פרטי, ברחוב כצנלסון 16 ברמלה.

למדתי בממלכתי א', והתחלתי ישר בכיתה ג', כיוון שאת כיתה א' סיימתי באוסטריה, כשעלינו ארצה כבר ידעתי עברית וחשבון ברמה גבוהה ביותר, אז הקפיצו אותי כיתה. לאחר בית ספר יסודי עברתי לבית ספר תיכון מקצועי על שם מקס – פיין ובגיל 18 התגייסתי לצה"ל.

תפקידי בצה"ל היה: טכנאי AMX טנק צרפתי ובמילואים עברתי את מלחמת ששת הימים, לאחר מכן את מלחמת יום כיפור בהתנדבות ומאוחר יותר את מלחמות שלום הגליל.

השתחררתי מצה"ל בשנת 1961 והתקבלתי לעבודה במוסך השירות gmc בתל אביב. בשנת 1964 עברתי קורס לבוחני רכב מטעם המדינה בקיבוץ שפיים שערך ארבעה חודשים. בסיום הקורס התקבלתי כעובד מדינה בתפקיד בוחני רכב במשרד התחבורה במשרדי הרישוי חולון. שם עבדתי כ- 10 שנים, ולאחר מכן, זכיתי במכרז למפקח ארצי באגף הרכב במשרד התחבורה.

בשנת 1976 עזבתי את משרד התחבורה והפכתי לעצמאי כמורה נהיגה. עבדתי בהוראת נהיגה ופתחתי בית ספר לנהיגה ברמלה על שם עלרם. שם בית הספר נקרא לפי האות הראשונה של כל ילדי (עמית, לירז, רונית ומושית).

10 שנים עבדתי בהוראה ולאחר מכן, פתחתי מכון רישוי ובדיקות רכב בראשון לציון, על שם קומפיוטסט שנמצא בבעלותי עד היום.

הזוית האישית

נהנינו מאוד מהמפגשים במסגרת בית הספר, למדנו אחד על השני הרבה דברים שלא ידענו קודם. הקשר בינינו התהדק ושמחנו שהיתה לנו ההזדמנות לבלות יחדיו.