מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל ביבי והשנה אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי מאיה מביה"ס הדרור תל"י ממבשרת ציון.

ילדותי

אני זוכר את ימי ילדותי כילד מאוד תזזיתי, פעיל ושובב. נחבלתי ונפצעתי מספר רב של פעמים כתוצאה ממעשי שובבות וקונדס. גרתי בירושלים על יד שוק מחנה יהודה ולמדתי בבית ספר שהיה מעט מרוחק ולכן היינו הולכים ברגל מרחק גם בחורף בגשם וגם בקיץ החם. בתקופת ילדותי לא היה שפע כמו היום, ולכן את הבגדים היו קונים לנו רק בחג ראש השנה. זכור לי שאני וחבריי היינו משחקים הרבה בחוץ בכל מיני משחקים שהמצאנו: חמש אבנים ושבע אבנים: היינו שוברים רצפות ולוקחים שבע חתיכות מהן ושמים אותם כמגדל אחת על השנייה, ובעזרת כדור טניס היינו מנסים להפיל מרחוק את האבנים. מי שהיה מצליח, צריך היה לקחת אותו על הגב עד ערימת האבנים. משחקי הילדות היו פשוטים והצלחנו ליצור מכל הדברים הפשוטים רעיונות למשחק.

גרנו בבית אחד ארבע משפחות ביחד: סבא וסבתא דודים ודודות. חיינו יחד והיינו אוכלים ארוחת ערב יחד תמיד, אהבתי לאכול במיוחד מאכלים של סבתי ושל אמי, שהיו מבשלות מאכלים כמו מרק קובה ועלי גפן ממולאים "יפרח" וגם קישואים ממולאים בבשר. פעם, כשהייתי בן חמש, אימא שלי בישלה סיר מרק גדול ושמו אותו על הרצפה בשביל שיתקרר.. אני רציתי לנסות לקפוץ מעל הסיר הגדול ובטעות נפלתי עם שני רגליי לתוך המרק החם והרותח! לקחו אותי מיד לבית חולים לטיפול ושם הייתי מאושפז כמה ימים.

שירותי בצה"ל והשתתפותי במלחמת יום כיפור

השתתפתי בשלוש ממלחמות ישראל: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ומלחמת ההתשה. כשהתחילה מלחמת יום הכיפורים, אחי ואני היינו בבית הכנסת בבוקר כמו רוב המתפללים, לאחר מכן בצהרים יצאנו להתאוורר ליד גן סאקר וראינו המון מכוניות צבאיות, זה היה מראה לא שגרתי כי ביום כיפור הכבישים ריקים. לפתע שמענו אזעקה ואחי ואני רצנו במהרה הביתה, כמו כל החיילים באותו הרגע – לבשנו את מדינו, לקחנו את התיק הצבאי (קיטבג) וכל אחד הלך לבסיס שלו. כשהגענו לבסיס כבר הבנו שהחלה מלחמה גדולה ורצינית ומדינתנו הותקפה על ידי האויב. נסענו ישירות לסיני ששם הייתה המלחמה, הצטרפתי לגדוד התותחנים ושמענו בקשר שיש הרבה נפגעים והרוגים ושצריך להגיש עזרה. התקדמנו לסיני עד שהגענו לתעלת סואץ, שם היינו מספר ימים. בהמשך המלחמה היינו צריכים לעבור לצד המצרי של התעלה. לאחר מספר ימים אמרו לנו שהמלחמה הסתיימה. חזרנו הביתה עם הרגשה קשה מנשוא, כי שמענו על הרבה חיילים הרוגים ומדינת ישראל הייתה שרויה בכאב וצער רב. כשהמלחמה הסתיימה ולאחר תקופה השתחררתי משירותי מצה"ל.

הזוית האישית

הנכדה מאיה משתפת: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבא, הרגשתי שאני יותר מחוברת איליו דרך סיפור חייו. זו הייתה זכות להקשיב לסיפורים שלו ואני למדתי שמדינת ישראל חוותה מלחמות וסבא השתתף בהן, בעיניי הוא גיבור! אני מאחלת לסבא שתמיד נישאר אחד בשביל השנייה ואני הכי אוהבת אותו ובמיוחד תודה לו על הכל!