מאגר סיפורי מורשת

ילדות

שמי צבי רוט, נולדתי בתשיעי ביולי 1947 בבית חולים אסותא בתל אביב. העיר תל אביב הייתה אז מאוד קטנה ומדינת ישראל עדיין לא הוקמה. תל אביב הייתה מקום מאוד פרימיטיבי וכאשר היינו יוצאים לשחק שם היינו משחקים על הכביש כי היו מעט מאוד מכוניות. גרתי במרחק של כמה דקות מגן החיות שהיה ממוקם ברחוב שלמה המלך. כל שבת הייתי הולך לגן החיות להאכיל את החיות לחם מעובש שנשאר, לכן הייתי מקבל כניסה חינם לגן החיות. בנוסף, בגלל קרבת ביתנו לגן החיות היינו שומעים מידי לילה קולות של חיות וזה היה די מרתק, זה משהו שלא שומעים וחווים בכל מקום. לאחר כמה שנים העבירו את גן החיות והקימו שם במקום את בניין העירייה.

המשפחה

המשפחה שלי הגיעה במאי 1940 מברטיסלבה, צ'כוסלובקיה (לשעבר, היום סלובקיה).

בצ'כוסלובקיה משפחתי הייתה מאוד מבוססת, המשפחה שלי הצליחה שם מבחינה כלכלית אבל לאור השלטון החדש, אמי החליטה לקחת את בנותיה: מרים, רחל וחווה (ואני נולדתי בארץ). המשפחה של אמי הפצירה בה להשאיר את הילדות בסלובקיה עד שהיא תתאקלם בארץ ובסוף הם יבואו איתם לארץ, אך אמי עמדה על שלה והיא סירבה, והיא קיבלה אישור מהבריטים לעלות לישראל ברכבת דרך לבנון.

לצערי, שאר המשפחה נשארו שם בסלובקיה ורובם נספו בשואה, שרדו שני בני דודים בלבד. איבוד המשפחה השפיע מאוד על אמי שנים רבות, בילדותי אני זוכר שלא היה יום שהיא לא הזכירה את השואה, התקופה הזו הייתה קשה, אבל הצלחנו להתגבר. הייתה לאמי שמחה גדולה כשאני נולדתי, היה הבדל גילאים גדול ביני לבין האחיות שלי, האחות הגדולה הייתה בת 18 כשאני נולדתי. אני גרתי עם משפחתי בבית של שני חדרים ברח' שפינוזה בת"א, כך שהיה מאוד צפוף אך היינו רוב הזמן בחוץ לכן זה היה נסבל.

החיים בבית הספר

ההורים שלי היו דתיים בבית, שומרי שבת, אבא שלי היה הולך לבית כנסת שלוש פעמים ביום אז שלחו אותי לבית ספר דתי, קראו לו "יסודי התורה" באלנבי. אבא שלי נהג לתת לי כסף לנסיעה באוטובוס, אבל אני העדפתי לרכב על אופניים וכך חסכתי את הכסף. בית הספר לא היה ברמה גבוהה כי בעיקר היה שם לימודי קודש. למדנו משעה 8:00 עד 13:00 לימודי קודש ומשעה 14:00 עד 16:00 למדנו לימודי חול: מתמטיקה אנגלית ונושאים כאלה.

עבודות ילדותי

כבר מגיל שש עבדתי, ברחוב ריינס פינת גורדון הייתי מוכר סברס. בנוסף, הייתי עסוק במשלוחי פרחים, היה נהוג לשלוח פרחים לאנשים בימי שישי וחגים, אז הייתי רוכב על האופניים ועושה משלוחים. עבדתי גם בהבאת משלוחים מהמכולת לאנשים שהיה להם כבד לסחוב את הקניות, או לכאלה שלא היו יכולים לבצע קניות.

התעניינותי בספורט

ספורט היה התחביב העיקרי שלי. שיחקתי המון כדורגל. הייתי אוהד שרוף של מכבי תל אביב, אז כל שבת הייתי הולך לראות אותם כאשר הם שיחקו בבית. בנוסף הייתי מאוד פעיל במשחקי כדורסל. הייתי הולך לראות את המשחקים של מכבי תל אביב והייתי הולך לראות את האימונים שלהם.

אילו שפות דיברתי בבית

ההורים שלי גרו בצד ההונגרי של סלובקיה, לכן בבית דיברנו הונגרית, למרות שחלק מהזמן ההורים שלי דיברו גרמנית. אני תמיד עניתי להם בעברית אז היה יוצא לנו שיחה משונה: הם היו מדברים איתי גרמנית או הונגרית ואני הייתי משיב בעברית.

מסורות מילדותי

חגגנו, כולנו את קבלת שבת וגם כן היינו אוכלים ארוחה מיוחדת בשבת, נוסף לזה היינו הולכים לבית כנסת בשבת בבוקר, היינו הולכים בצהריים לתפילת מנחה ולאחר כמה שעות לתפילת ערבית. המסורת הדתית הייתה מאוד חשובה לנו בבית. אף אל פי ששמרתי את השבת הייתי יוצא אחרי כל ארוחת צהריים בשבת לאצטדיון המכבייה לראות את המשחק של מכבי תל אביב. לאחר שהמשחק הסתיים הייתי הולך לבית הכנסת והייתי מספר לכולם על המשחק אחרי התפילה.

שכונתי הישנה

השכונה הייתה מלאה ילדים בגיל שלי ובגלל שרוב הרחוב לא היה בנוי היינו משחקים או על הכביש או על המגרש. בקיץ היינו ממשחקים עד עשר בלילה בחוץ, היינו משחקים משחקי הרפתקאות ודמיון. דבר נוסף מהשכונה הוא שהיינו מאוד שובבים, מידי פעם אנחנו היינו קושרים קופסת מים עם חוט לעמוד חשמל ואנשים היו הולכים על המדרכה, פוגעים בחוט והמים היו יורדים עליהם. היינו מתחבאים מאחורי השיחים והיינו נהנים מתגובת האנשים לאחר שנשפך עליהם מים. דרך נוספת שהיינו מפילים את קופסת המים היא ע"י ילד שכאשר היינו מאותתים לו הוא היה מפיל את הקופסא עם מקל.

בכל קיץ הייתי הולך לשחות בבריכת תל אביב, בכל בוקר (בעיקר בחופש הגדול) הייתי יוצא לשחייה עם חברים.

תקופתי בצבא

בצבא, התגייסתי לחיל השריון. אחרי הטירונות שלי סיפחו אותי לחטיבה 7, שם ביליתי תקופה מסוימת ואז סיפחו אותי למדור תותחנות. לאחר מכן, סיפחו אותי להיות מדריך בבית ספר שריון לקבלת חיילים חדשים ללמד ולאמן אותם על טנק הצנטוריון. בניסיון הראשון שלי עם טנקים לימדו אותי על "בטון 48", זהו טנק שישראל הצליחה לרכוש בשנת 1965, הצבא האמריקאי נתן לנו אותו, לצבא האמריקאי הטנק הזה היה מיותר לכן הם נתנו אותו לישראל. היינו המחזור הראשון שידע לתפעל את הטנקים האלו. לאחר קבלת הידע חזרתי להיות מדריך בבית ספר שריון.

מאוד אהבתי את העבודה הזאת, היא הייתה עבודה מאוד מעניינת ומאוד מספקת. העבודה הזו הייתה נותנת הרבה חופשים ויציאות מוקדמות בימי שישי ושבת. לצערי, העבודה הזו לא נמשכה זמן רב, משום שפרצה מלחמת ששת הימים. ישראל הייתה במחסור מאוד גדול של חיילים לכן הם לקחו את מי שהיה ברשותם, כולל אותי. הפכו אותי לאיש צוות ועליתי על הטנק שלמדתי עליו, שירתו איתי יחד על הטנק אנשים מרחבי הארץ. נסענו לגבול הדרומי של הארץ, באגודה של רפול ואריאל שרון. איך שהתחילה המלחמה, שעתיים אחרי, נסענו עם הטנק לכיוון מצרים והטנק שלנו עלה על מוקש וכל אנשי היחידה המשיכו הלאה ולא היה זמן לתקן. השרשרת של הטנק נפגעה ולא היו לנו חלקים לתקן את זה לכן נתקענו בטנק שישה ימים בלי קשר עם אנשי הפלוגה שלנו ועם קצת מים ואוכל לכל הצוות. למזלנו אני תמיד הייתי מביא איתי רדיו קטן בכיס כך ששמענו את כל החדשות והעדכונים סביב המלחמה, כולל כיבוש הר הבית, כיבוש חלק ממצרים וכיבוש רמת הגולן.

לאחר סיום המלחמה, יצאתי מהטנק עם אקדח שיורה זיקוקים ויריתי אותו לאוויר, כך חברי הפלוגה והצליחו ליצור איתנו קשר וכך הם מצאו אותנו. חברי הפלוגה תיקנו את הטנק ואחרי שהטנק היה מתוקן חזרנו חזרה לבסיס. לאחר מכן המשכתי להיות איש צוות לעוד שנה ובתקופה הזו ירדתי עם הצוות שלי לתעלת סואץ. כמה זמן לאחר מכן התחילה מלחמת ההתשה, מלחמה שנמשכה כשנתיים. למרות התקופה הקשה היכן שהצוות שלי ואני התבססנו, האזור היה מאוד רגוע. המרחק מאיתנו למצרים היה די גדול כך שלא הפגיזו אותנו לעיתים קרובות. הייתי כמה חודשים בתעלה ולאחר מכן הועברתי לטנק ניסוי, טנק שהאלוף טל התחיל להקים את אותו, טנק הנקרא "המרכבה". אנחנו היינו הצוות הראשון שהתחילו לעבוד על התותח שלו וזה היה כבוד גדול מאוד לעבוד בפרויקט שכזה. לבסוף, אחרי שלוש שנים, אני סיימתי את תקופת הצבא שלי.

הכרותיי עם בת זוגתי

לאחר סיום השירות הצבאי, רציתי לראות את העולם, לכן החלטתי לנסות את מזלי בחו"ל. נסעתי לאנגליה, וניסיתי למצוא את מקומי בחברה שם, התחלתי לעסוק בכל מיני עבודות כדי להשתכר בצורה טובה, בתור סטודנט כי אז גם התחלתי ללמוד. בתקופה הזו הכרתי כמה חברים קרובים והחלטנו יום אחד ללכת למסעדה איטלקית שמכרו בה פלאפל, הלכתי עם ידידה שלי ועוד כמה חברים למסעדה הזו, כשהגענו אנחנו ישבנו ליד זוג אחד וידידה שלי התיידדה עם הבחורה שם, הן החליפו מספרים ושמרו על קשר. ידידה שלי סיפרה לבחורה הזו עלי והיא רצתה לגרום לה להתקשר אלי, הבחורה סירבה הרבה פעמים, אבל לבסוף היא השתכנעה. כך נוצר הקשר שלנו ומאז אנחנו יחד חוגגים השנה חמישים ושתיים שנים יחד.

עזיבת הארץ

אחד הסיבות לעזיבת ישראל היא שלא מצאתי את מקומי בישראל. חוץ מזה לאחר תקופת שירות ארוכה מאוד בצבא הכוללת שתי מלחמות, רציתי לראות איך העולם מתנהל ורציתי לקבל יותר ידע על השפה אנגלית ובשטחים אחרים כמו כלכלה וכו' שעזרו לי להתאקלם.

עבודתי המקצועית

לאחר כל מיני ניסיונות בכל מיני עבודות החלטתי שאני רוצה להיות יועץ פיננסי, למרות שזו לא הייתה התחלה קלה כי עבדתי די קשה ועבדתי שעות ארוכות, אבל בסופו של דבר הצלחתי להיות במקצוע 46 שנים. זו הייתה עבודה מאוד מאתגרת ומעניינת, בנוסף נשארתי שם משום שהשתכרתי טוב מזה וזה עזר לי לבנות משפחה גדולה.

משפחתי כיום

היום יש לי שתי בנות ובן: לבת הגדולה אילנה, יש שני בנים ובת, שמם הם: תבור, לוטם ושלו. לבת האמצעית קוראים גליה, יש לה שתי בנות ובן, שמם הם: אריאלה, ג'ורג'ה וג'יימי. לבן הקטן שלי קוראים בנג'מין, יש לו שני בנים, שמם הם: נח וליאו.

הזוית האישית

תבור: במהלך עבודתי עם סבא שלי מאוד נהנתי להקשיב לסיפוריו ולסיפורי הילדות שלו. כאשר הוא התחיל לדבר אני הבנתי כמה הרגע ההוא חשוב משתי סיבות: סיבה ראשונה, היא שהוא סוף סוף הגיע לארץ אחרי כמעט שלוש שנים בהם לא הגיע והבנתי שאני צריך לבלות איתו כמה שיותר זמן. סיבה שנייה היא שהבנתי כי הסיפור שהוא מספר כרגע יכול להיות מסופר לבני משפחתי בעתיד, לכל אלה שלא הכירו את סבא שלי.

צבי רוט: עבורי, העבודה הזאת הייתה מאוד נוסטלגית. מאוד נהנתי לספר לנכדי, תבור, את סיפורי ילדותי מתל אביב הקטנה. כמו כן, מאוד נהנתי לדווח על תקופתי בצבא ועל התקופה שאחריה.