מאגר סיפורי מורשת

שמי אריה נמני, נולדתי בשנת 1952 בעיר חדרה ובשנת 1953 עברנו למעברת גלים בהרצליה (היום הרצליה ב).

בגיל שנה ועשרה חודשים איבדתי את אבא שלי. בגיל ארבע עברנו לשכונה שאני גר בה עד היום, שכונת נווה ישראל.

לאמי ז"ל קראו סימי. אמי עבדה במשק בית ופרנסה אותנו בכבוד עד שיום אחד אח שלי הלך עם אמי לעבודה ואמר לה: "את לא עובדת יותר". כאב לו לראות אותה עובדת קשה ומאותו יום הוא פרנס אותנו.

בשנת 1957 הייתי בפעם הראשונה שלי בגן שולה וסלבה ובשנת 1958 עליתי לכיתה א' בבית ספר בן צבי, בית הספר שבו לומדים גם הנכדים שלי היום. בגיל 14 סיימתי את בית הספר היסודי (בזמנו לא היו חטיבות ובית הספר היסודי היה עד כיתה ח') אבל לא הייתי בתיכון, בגלל שלמשפחה לא היה הרבה כסף. אז הלכתי לעבוד במקצוע שקוראים לו חרטות, בו עבדתי עד גיל 16. מגיל 16 הלכתי לעזור לאחי בעבודותיו. עבדתי איתו עד גיל 18.

בצבא הייתי נהג משאיות ובמילואים עבדתי על מוביל טנקים.

אחרי הצבא עבדתי עם אחי ניסים ז"ל בקבלנות הייתי מנהל העבודה שלו. עבדתי עם אחי ז"ל עד גיל 26 ואז הפכתי לעצמאי בתחום הבניין. היו לי 15 פועלים כגון טייחים ורצפים.

בגיל 22 הכרתי את אהבת חיי: יפה ביטון ז"ל. היא הייתה אז בת 19. כשהייתי בן 25 התחתנו ובגיל 26 כבר נולד בני הראשון וכעבור שנתיים, בגיל 28, נולדו לי הבת הראשונה שלי והבן השני שלי.

עם אשתי יפה ביום חתונתנו

אשתי עבדה כל חייה כאחות. היא עבדה שנה אחת בבית החולים מאיר ועברה לבית החולים לוינשטיין, בו עבדה ארבעים ושש שנה, עד יום מותה.

היום אני בפנסיה והעבודה שלי זה לבשל לנכדים שלי. כשאני מסתכל על הנכדים שלי אני מתמלא אושר – המשפחה שלי היא הגאווה שלי.

עם משפחתי האהובה בבר המצווה של נכדי איליי (אח של יהלי)

הזוית האישית

סבא אריה: היה לי נחמד מאד לעבוד עם יהלי ולספר לו סיפורים מהעבר שלי.

יהלי הנכד המתעד: היה לי כיף מאד בתכנית הקשר הרב דורי ולהקשיב לסיפור של סבא שלי.