מאגר סיפורי מורשת

תיאור ילדותי

שמי מרים סבח, נולדתי בשנת 1944 בעיר קהיר במצרים, בגיל שלוש, לאחר פטירתה של אמי במצרים עליתי לארץ עם אבי ודודתי. את המסע לארץ עשינו באונייה דרך מרסיי בצרפת ומשם עלינו ארצה.

כשהגענו ארצה שיכנו אותנו באוהלים בעתלית. בגיל  ארבע אבא שלי העביר אותי למוסד בחיפה. בכיתה א' התחלתי ללמוד בבית ספר שילוח בחיפה. היינו נוסעים בבוקר לבית ספר וחוזרים בסוף אל המוסד – זה היה הבית שלנו שבו היינו אוכלים, שותים, משחקים וישנים.

בגיל עשר, אבא שלי גם נפטר ובגיל שתיים עשרה, עזבתי את המוסד ועברתי לקיבוץ דגניה ב' שם גדלתי התחנכתי ועבדתי. בהתחלה עבדתי בלול של הקיבוץ עם אפרוחים. האכלתי אותם ודאגתי שיהיה להם חם ונעים.

שגדלתי קצת יותר עברתי לעבוד בבית התינוקות עם תינוקות שרק נולדו.

בקיבוץ היה "בית ילדים"  זה היה מקום שבו ההורים היו משאירים את התינוקות והילדים מהרגע שהם נולדו ואני הייתי בין המטפלות שטיפלו שם. אהבתי את העבודה עם הילדים.

בקיבוץ היה לנו גדנ"ע, שזה היה פעילות הכנה לצבא.

לקראת גיל 18, בזמן שיצאתי לחופשה מהקיבוץ לביקור אצלה הדודה שלי, הכרתי את בעלי, שהיה שכן של דודה שלי ואז החלטנו להתחתן ועזבתי את הקיבוץ וגם לא התגייסתי לצבא.

בקיבוץ הכרתי הרבה חברות שהיו כמו משפחה בשבילי ואח"כ עברו להתגורר בכל רחבי הארץ, כך שבכל מקום שטיילתי והייתי בהמשך עם משפחתי תמיד הייתה לי שם חברה לבוא לבקר ולהיפגש.

לאחר החתונה עברנו לגור ברחוב לוינסקי בת"א בדמי מפתח, לאחר כארבע שנים קנינו בית בפתח תקווה ועברנו לגור שם ומאז ועד היום אני גרה בעיר פתח תקווה. יחד עם בעלי נולדו לנו ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות.

משחקים ותחביבים מהילדות

בילדות שלנו היו הרבה משחקים בחוץ כגון משחקים שונים בחבל, משחק 5 אבנים והרבה משחקים עם כדור כמ ו- מחניים, כדורעף, הקפות וריצות.

מגיל קטן תמיד אהבתי מאוד לרקוד את כל סוגי הריקודים, עד היום אני רוקדת ריקודי עם לפחות פעם בשבוע. בקיבוץ גם אהבתי מאוד לשיר, הייתי במקהלה בקיבוץ, היינו שרים הרבה שירי ארץ ישראל. בנוסף, היו לנו הרבה טיולים בכל הארץ. אהבתי מאוד לטייל ולהכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה.

עיסוק

בתור בוגרת, לאחר הנישואים, העבודה הראשונה שבה עבדתי הייתה בתור פקחית בעירית תל אביב. לאחר שעברנו לפתח תקווה עברתי לעבור בדואר בתור דוורית. נהניתי מאוד מהעבודה הזאת, אך כעבור כמה שנים בעלי החליט לעזוב את עבודתו ולפתוח חנות של דברי תינוקות וצעצועים ולכן גם אני עזבתי את העבודה שלי, כדי לעזור לו ולנהל ביחד את החנות. בהתחלה החנות הצליחה, אבל אז הגיעה תקופה פחות טובה ושקלנו לסגור את החנות….

אז היגיע נקודת מפנה, נפגשנו עם בת דודה של בעלי שהיה לה מפעל מצליח של ג'ינסים והיא הציעה שהיא תספק לנו סחורה של הג'ינסים שהיא יצרה. ואכן תקופה מסויימת, אכן מכרנו את הג'ינסים בהצלחה והיינו מאוד מוכרים בעיר, אך כעבור זמן מה, בת הדודה החלה למכור את הסחורה שלה גם לכל החנויות המתחרות ונשארנו בלי סחורה טובה למכור ואז הבנו שנגמרה תקופת החנות וחיפשנו עבודות אחרות.

בעלי מצא עבודה בשדה התעופה ואני חזרתי לעבוד עם ילדים בגני ילדים, עבודה בה עבדתי לסירוגין עד שהפסקתי לעבוד בחוץ בכלל.

הנכדים שלי

יש לי שישה נכדים שאת כולם אני מאוד אוהבת, אך בשלושה מהם טיפלתי על בסיס יום יומי, עד שהם היו בגיל שנתיים ורק אז הם הלכו לגן הילדים. גם לאחר כניסתם לגן, הייתי מוציאה אותם מוקדם וממשיכה לטפל בהם בבית. אמנם זה לא פשוט לטפל בילדים באופן רציף, אך נהניתי מאוד ודאגתי למלא את יומם בפעילויות שונות ולתת להם את הטוב ביותר ואני מאוד מאוד אוהבת אותם וקשורה אליהם.

הזוית האישית

סבתא מרים: נהנתי מאוד לשבת עם אוראל, הנכד האהוב שלי ולבצע את העבודה הזו. לשתף אותו בחוויות שלי מהחיים, מהילדות ועד לבגרות. אמנם אנחנו מבלים ביחד מהרגע שאוראל נולד אבל בדרך כלל מתעסקים בחיי היומיום ורק מפעם לפעם הוא שמע בקצרה על כל מיני נקודות בחיים שלי והפעם הייתה לנו הזדמנות לשבת לזמן איכות, לבד – רק אנחנו ולדבר ולספר. אוראל היה קשוב אלי ושאל אותי שאלות שכיוונו אותי מה לספר לו והרגשתי שהיה לנו זמן נעים ביחד.

אוראל: את עבודה זו עשיתי עם סבתא שלי מצד אמי – סבתא מרים. אני מאוד קשור לסבתא שלי ולמרות שהיא תמיד הייתה איתי וטיפלה בי, לא ידעתי שיש עוד כל כך הרבה דברים ללמוד עליה ולכן בעבודה זו הייתה לי את ההזדמנות לשבת איתה ולשמוע על הסיפור חיים שלה מהילדות ועד ההווה. סיקרן אותי מאוד לדעת איך סבתא שלי התמודדה בלי הורים מגיל צעיר. שמחתי מאוד לקבל את ההזדמנות הזאת לשמוע ולהכיר אפילו יותר ואני מרגיש שבזכות העבודה הזאת הקשר שלנו התחזק עוד יותר.