מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא בת-שבע ברוש לבית אבנרי. נולדתי בזמן מלחמת השחרור. ההורים שלי, הדס ואריה אבנרי, היו חברי קיבוץ דורות בנגב הצפוני. אמי הייתה לולנית, ואבי עבד בגן ירק. שניהם היו חברים ב"הגנה". בגלל המלחמה פינו את הילדים והנשים שהיו בהריון מהקיבוץ והם עברו לתל אביב. מאחר ואמי הייתה בהריון איתי, היא נאלצה להתפנות בניגוד לרצונה. היא רצתה להישאר בקיבוץ ולהגן עליו עם כל החברים שנשארו בקיבוץ. אז נולדתי בתל אביב בשנת 1948 בבית חולים הדסה.

כשהייתי בת 4, היה פילוג בתנועה הקיבוצית. הסבר: היו קיבוצים שחבריהם היו במפלגת מפא"י – המפלגה של דוד בן גוריון. והיו קבוצים שחבריהם היו במפלגה אחרת ששמה "אחדות העבודה". הרבה שנים לא היה חשוב לאיזו מפלגה מצביע כל חבר, אבל ב- 1952 היה פילוג בין חברי שתי המפלגות, ואז עברנו לקיבוץ הגושרים בצפון, לא רחוק מגבול סוריה ומגבול לבנון. כל שנה באביב ובסתיו היו הפגזות על הקיבוצים בעונת הקציר ובעונת החריש והיינו יורדים למקלטים.

בקיבוץ הייתה תנועת נוער שקראו לה "חטיבת בני הקיבוץ המאוחד". כשהייתי בכיתה י הייתי מדריכה בתנועה, הדרכתי כיתה ז', והכנסתי אותם לתנועה. זו הייתה שנה מאוד מעניינת. היו להם 13 משימות, ביניהן חלוץ בודד בשדה, שמירת לילה, הכנת מפגן אש ומסיבה גדולה לבני ובנות המצווה. בנוסף הייתי בוועדת תרבות והוצאתי את העלון.

נולדתי עם בעיות ברגלים, לכן לא התאימה לי עבודה פיזית, כפי שהיה מקובל בקיבוץ. לכן שלחו אותי לייעוץ מקצועי. היו כמה אפשרויות מעניינות, כמו למשל שרטטת, אבל הם לא התאימו לחיי קיבוץ לכן הקיבוץ החליט שאהיה מורה. התחלתי בבית ספר תיכון. למרות שלא רציתי להיות מורה, החלטתי לעשות את זה הכי טוב ומעניין, ולכן אחרי שנתיים מינו אותי למנהלת בת הספר היסודי בקיבוץ. כמנהלת בית הספר הייתי חברה במזכירות הקיבוץ, שניהלה את חיי המשק. עם השנים השכלתי ועברתי ללמד במכללת לויננסקי להכשרת מורים ועשיתי דוקטורט.

איך פגשתי את סבא אריה

גם סבא אריה גדל בקיבוץ הגושרים. בקיבוץ כולם מכירים את כולם. אבל יש בינינו הפרש של חמש שנים, ולכן לא נפגשנו ממש. כשהייתי בכיתה י"א אריה ליווה אותנו בטיול למדבר יהודה ואז הכרנו יותר ברצינות. עוד לא נוצר שום קשר משמעותי. אחרי כמה חודשים הזדמנו במקרה לשבת יחד בארוחת ערב בחדר האוכל והתחלנו לקשקש. אחרי כמה ימים הבנו שכיף לנו להיפגש ותכננו להיפגש ומשם התפתח הרומן. יש לנו שלושה ילדים: שריג, מאלף סוסים, ענבר, חוקרת מוח וטמיר (אבא), מהנדס מכונות.

מה אני עושה כיום

אנחנו גרים בבת שלמה משנת 1984. הכנסתי לבת שלמה את טקס ערב יום השואה, את טקס ערב הזיכרון לחללי צה"ל, והפקתי את חגיגות 120 שנה למושבה ו- 60 שנה למושב.

אחרי שיצאתי לפנסיה החלטתי לתרום לקהילה. היום אני נציגת בת שלמה במועצה האזורית חוף כרמל. חלק מהתפקיד שלי הוא לקשר בין המושב לבין המועצה. פעלתי כנגד הקמת תחנות לעיבוד גז באתר חגית שבחוף הכרמל, להסדרת מערכת הביוב במושב (לא היינו מחוברים לרשת ביוב, והביוב נאגר בבורות ספיגה ליד הבתים), ועוד. במושב אני עוסקת גם בענייני תרבות וחגים, כאמור. אני פעילה במועצת נשים לשוויון מגדרי, וחברה ב'חופים' – גוף שפועל למען תרבות יהודית ישראלית בחוף הכרמל. בנוסף אני מלמדת תנ"ך קבוצות של ותיקים במועצה שלנו, באור עקיבא, במעגן מיכאל ובזיכרון יעקב.

הזוית האישית

רום הנכד המתעד: נהניתי מעוד מהעבודה המשותפת עם סבתא, ואני מאחל לה בריאות שמחה ועושר.