מאגר סיפורי מורשת

שמי הדס, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבי, אביגדור דרוקר. הסיפור מלווה את סבא שלי מילדותו ועד היום ומספר על החיים בארץ ישראל בתקופת סוף המנדט הבריטי וקצת אחרי קום המדינה. סבאאביגדור דרוקר נולד בתאריך 23.07.1947 בפלשתינה (ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי). שמות הוריו: שרה ומשה דרוקר.

וכך סבא מספר: "נולדתי בתל אביב, בבית החולים פרוינט ברחוב רוטשילד. הוריי עלו ארצה מפולין. התגוררתי יחד עם הוריי ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב בחדר שכור. זמן קצר אחרי זה, עברנו לדירה אחרת, רק הפעם בשכונת שפירא, בדרום תל אביב. ארבעה חודשים לאחר שנולדתי, פרצה מלחמת העצמאות (בכ"ט לנובמבר 1947). בשלב מסוים התחילו יריות לכיוון שכונת אבו כביר ביפו וכדור חדר לתוך הדירה שגרנו בה, כך הוריי סיפרו לי. אז עזבנו את הדירה וגרנו אצל הדוד של אימא שלי בצפון תל אביב. חזרנו רק לאחר שיפו נכבשה.

הרחוב שגרנו בו לא היה סלול, שיחקתי שם עם הילדים ומפעם לפעם היה בא סוחר עם עגלה עם סוס. הוא מכר נפט לבישול וקרח לקירור האוכל, כי באותה התקופה לא היה פריג'ידר (מקפיא). היינו קונים במכולת מסוימת בתלושים של אוכל שניתנו לנו. בנוסף לכך גם קיבלנו חבילות עם מזון ובגדים מדודות שגרו בצרפת ובארגנטינה. כשהייתי בן 5, נולדה אחותי הקטנה לאה. בדירה שגרנו בה לא היו שירותים בתוך הדירה, רק בקומה למטה. לכן עברנו לנתניה, לדירה בבית החרושת אביר. אבא שלי התחיל לעבוד שם כשומר, המקום היה מבודד והיינו שם רק אני ואחותי, הילדים היחידים בשכונה…

בכיתה א', שלחו אותי לבית הספר "מסילות". למדנו שם בצריף ורוב התלמידים לא ידעו עברית, רובם דיברו ערבית והוריי לא אהבו את זה (חלק מהבעיה של שילוב הוותיקים והעולים החדשים בארץ). ומכיתה ב' עד כיתה ח' למדתי בבית הספר "ביאליק".

בשנת 1956, התחיל מבצע סיני (מבצע קדש). אני זוכר שבתור ילד, שאמרו שהולכת להיות מלחמה, חפרנו שוחות ואמרנו, "שם נתחבא אם יהיו הפצצות". עד כיתה ה', בבוקר נסעתי בהסעה של הפועלים. בצהריים, אחד ההורים בא לקחת אותי ולפעמים הייתי צריך לחכות להם שעה או שעתיים בחצר בית הספר. החל מכיתה ה' נסעתי באוטובוס עם אחותי. באותה התקופה בכיתה ח' היו עושים בחינה הנקראת "סקר" ומי שעבר את הבחינה היה הולך לבית ספר תיכון עיוני. אני עברתי את המבחן, ורשמו אותי לבית הספר "טשרניחובסקי". במקביל, הייתי זמן קצר בתנועת הנוער "הצופים" ולאחר מכן הצטרפתי לתנועת הנוער "השומר הצעיר". שם התחלתי לאהוב לטייל, מה שאני עושה עד היום.

אחרי התיכון, במסגרת העתודה האקדמית, למדתי הנדסת חשמל בטכניון. במקביל, בחופשות היינו עושים קורסים צבאיים. בשנה השנייה ללימודים, שנת 1967, פרצה מלחמת ששת הימים, הייתי בכוח שכבש את ג'נין והתחיל תהליך השליטה באזור. לאחר סיום הלימודים, הוצבתי ביחידה שהיום נקראת 8200 , אז היחידה הזו הוגדרה כסודית ומספרה היה 848. את השירות העיקרי עשיתי בבסיס אום חשיבה, במערב סיני, בסיס האזנה שצופה על הדלתא של הנילוס במצרים. שירתי עד אחרי מלחמת יום כיפור. במלחמה הייתי תחילה בצפון, בהתקנות חירום כגיבוי לבסיסים שהיו בסכנת כיבוש סורי. ובהמשך חזרתי לאום חשיבה, לתיקון תקלות במערכות מיוחדות אז שנפגעו בתקיפות מטוסים מצריים.

זמן קצר לפני המלחמה, התגוררתי בדירה שכורה ברמת גן ואז, בפגישה עם חבר הכרתי את ציפי (סבתא של הדס). בשנת 1974 התחתנו, התגוררנו ברמת גן ואני התחלתי לעבוד כמהנדס בחברת אלישרא ואישתי עבדה כמורה לביולוגיה בבתי הספר התיכוניים ברמת גן. אחרי שנתיים, נולד בננו הבכור. בשנת 1991 עברנו לדירה הנוכחית שלנו, זמן קצר לפני מלחמת המפרץ. אחרי 30 שנה שעבדתי שם, פרשתי מחברת אלישרא. עבדתי בעוד שתי חברות קטנות. ובשנת 2006, נולדה נכדתי הראשונה.

משנת 2010, אני מנהל מעבדת מחקר בנושא שבבים אלקטרוניים באוניברסיטת תל אביב. במקביל, אני אוהב לטייל. טיילתי בארצות מעניינות ובמקומות יוצאי דופן, תחביב נוסף שלי הוא לצפות בליקויי חמה מלאים בהם השמש מכוסה כולה על ידי הירח, מחשיך ורואים כוכבים באמצע היום. ואת עטרת השמש.

מקום מעניין שבו הייתי הוא אנטרקטיקה. בנוסף גם עשיתי את כל שביל ישראל במלואו פעמיים, טיפסתי לפסגת הר הקלימנג'רו (ההר הגבוה ביותר באפריקה, גובהו כ-5895 מטרים), טיפסתי אותו בגיל 72.

הזוית האישית

סבא אביגדור: באתי לתכנית בחפץ לב ונהניתי מאוד לעבוד עם הנכדה שלי. נהניתי לספר לה דברים עליי שהיא לא ידעה קודם. ניסיתי להעביר את האווירה של המדינה פעם ולספר על החיים שלי ביותר ילד קטן.

הדס: נהניתי מאוד לעשות את התכנית יחד עם סבא שלי. למדתי הרבה על החיים שלו ומה שהיה לפני שנולדתי. גיליתי עליו הרבה דברים חדשים שלא ידעתי מקודם והוא סיפר לי המון סיפורים שלא שמעתי לפני כן.