מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפי מלוב, השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי רבקה מלוב, וזה הסיפור שלה.

סבתי רבקה מלוב נולדה בשנת 1956 בישראל בבית הרפואה צריפין להוריה משפחת רייכמן. סבתי קרויה על שם אחותו של סבא שלה, שנספתה בשואה, וגם על שם הרבנית רבקה, אשת אדמו"ר המהר"ש.

המשפחה

סבתא רבקה גרה בילדותה בכפר חב"ד. בבית, שבו גרו הוריה היו שני חדרים. בית הכנסת היה ממוקם במרחק הליכה של כמה דקות מביתה.

לסבתי יש שש אחיות ואח אחד, חיה, זהבה, טובה, ציפורא, מוסיא ונחמן.

אביה של סבתי עבד כמנהל מטבח בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד, ואמה עבדה כמנהלת מטבח בישיבה.

סבתי מספרת שהוריה היה מאוד חרוצים עם המון מסירות נפש, אמה הייתה אישה מאוד חכמה, מוכשרת וזריזה ודמותה הייתה מוכרת. סבתי בעיקר מתגעגעת לחום ואהבה שלה.

שנות ילדותה

סבתא מספרת על אחד הזיכרונות המרגשים שלה, כאשר היא הייתה יושבת עם אחיותיה ואמה סביב שולחן המטבח, וכל אחת מהן הייתה מספרת על האירועים שהיא חוותה בבית הספר ובמהלך היום. ואימא שלה הייתה מקשיבה ומתעניינת בסיפורים ובחוויות שלהן.

סבתי מספרת שבביתה הייתה הקפדה מיוחדת על יושר ומילים נקיות. והיא מביאה לכך דוגמא ומספרת, שאביה ישב בכלא עם ערבים. ולא יצאה מפיו אפילו קללה אחת,

יש לסבתא גם זיכרון מפחיד, שהיא הלכה עם אביה לטייל, ופתאום, מין סוג של שור התנפל על אחותה, וזה היה מפחיד מאוד. בנס גדול אחותה ניצלה על ידי אביה  ואחד השכנים, שהצליחו להציל את כולם.

סבתי זוכרת את משחקי הילדות עם חברותיה, היא אהבה בעיקר לשחק מחניים וקלאס. היא הייתה ילדה שובבה וחברמנית. אך, גם תולעת ספרים.התחביב האהוב עליה היה קריאת ספרים (בכמויות). המאכל שהיה אהוב עליה הוא עוגת השמרים של אימא שלה. בתקופת הילדות של סבתי היו מעט מאוד ממתקים.

סבתי ביום יום נהגה לאסוף את השיער שלה לקוקו ולאירועים לקוקס, היה לה שיער חלק מאוד, ולכן היא לא הצליחה אף פעם לעשות תסרוקת שונה.

לסבתא הייתה קבוצה של חברות, הן היו משחקות בכל מקום: בפרדסים, בבית הספר, ליד הבית ובכל מקום שהזדמן. סבתא זוכרת  במיוחד, שבשמחת תורה הן היו עוברות מבית לבית, כדי לראות את החסידים ששתו יי"ש והשתכרו. סבתא מספרת, שעד היום כל החברות שומרות על קשר ואחת לחודש הן נפגשות.

סבתא רבקה למדה בבית הספר "בית רבקה" בכפר חב"ד. המקצועות שהיא אהבה היו: היסטוריה, ספרות, תנ"ך ותורה, המקצוע שהיא לא אהבה היה מתמטיקה. לסבתי היו המון טיולים, מסיבות כיתה, מבחנים ושיעורי בית. היא גם מספרת שיש לה מורות שזכורות לטובה ולרעה.

הקמת המשפחה

לאחר סיום לימודיה סבתא נסעה לרבי. שם הציעו לה להשתדך עם סבי, הם התחתנו בשנת 1977. כשהיא הייתה בגיל 20 היא התחתנה. החתונה התקיימה בארצות הברית. סבתא הפכה להיות אימא בגיל 23. סבתא מספרת שאבי, יכול היה לא לאכול במשך שעות, ושהוא היה ילד מאוד עדין. כיום יש לה שמונה בנים ובנות ואת הנכדים לא סופרים… היא אוהבת לבלות עם הנכדים בכל דרך ובכל הזדמנות.

עיסוקיה

מקום העבודה הראשון שלה היה בקריית גת כמורה מחנכת בכיתה א', היא רכשה את מקצוע ההוראה בארץ. היא בחרה במקצוע זה כי היא אהבה ואוהבת ילדים. ולכן, היא גם מאוד נהנתה מעבודתה, סבתי עד היום עובדת בתחום ההוראה, אבל עם שינוי, היום היא מפקחת על גני חב"ד בכל הארץ, ומורה במכללת "בית רבקה" בכפר חב"ד. אילו היא הייתה צריכה לבחור במקצוע אחר, היא הייתה בוחרת להיות יועצת. סבתי כמעט ולא מאחרת לעבודה, סבתי עבדה בעוד עבודות אבל תמיד רק בתחום החינוך.

סדר היום של סבתא רבקה עמוס ומלא בעשייה. היא עובדת מבוקר על לילה. בזמנה הפנוי היא קצת תקרא, קצת תשמע לרדיו ותאזין לשיעורי תורה. היא אוהבת לדבר עם הילדים והאחיות שלה, אוהבת סבתי מכינה לשבת כמה סוגי דגים, סוגי בשרים, סלטים בשפע ואוהבת לפנק את בני המשפחה שמגיעים אליה במאכלים, שאהובים עליהם. והיא אף פעם לא תוותר על אפיית חלות.

סבתי אוהבת את חגי סוכות, פסח ושבועות – את שלושת הרגלים..

הקשר המשפחתי לחב"ד

סבא של סבתא רבקה, מצד אביה, הוא הרב משה יהודה רייכמן, הוא היה משפיע בישיבת "תורת אמת" שבירושלים, הוא שימש בקודש כארבעים שנה בהם העמיד תלמידים הרבה, והפיץ את תורת החסידות.

 הרב משה יהודה רייכמן

סבא של אביה, הרב שלמה זלמן הבלין, היה בא כוחם של רבותינו נשיאנו, הרבי הרש"ב- רבי שניאורסון והרבי הריי"צ – רבי יוסף יצחק שניאורסון, ושלוחם לארץ הקודש. הוא ניהל את ישיבת "תומכי תמימים" בעיר הורודישץ, וייסד את ישיבות "תורת אמת" בעיר חברון, את ישיבת "תורת אמת" בירושלים ואת החדר "תורת אמת" בתל אביב יפו.

הזוית האישית

הנכדה ציפי: תודה לך סבתא על שפינית מזמנך לספר לי. מאחלת לך, בריאות, שמחה ונחת יהודי חסידי מכולם..