מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מילדות בבנימינה לראש החוג באוניברסיטת אריאל

סבתא לאה ונכדתה חיהל'ה
סבתא לאה
חלמתי על לימודים גבוהים והגשמתי זאת

סבתא לאה מקובצקי מספרת לנכדתה חיהל'ה טסלר את סיפורה:

"שמי לאה מקובצקי (בורנשטיין), נולדתי בתל אביב לאחר קום המדינה להוריי, הר' אברהם בן ציון ז"ל ואמי אסתר ז"ל. בבית דיברנו עברית, נקראתי ע"ש סבתו של אבי ז"ל, שהייתה בתו של הרב צא"י (צבי אריה יהודה) מייזליש רבה של לאסק, מגדולי רבני פולין ופוסק נודע. בביתנו דיברנו עברית.

בתקופתי היו אירועים רבים. כגון: שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים ועוד.

ביתי

כשהייתי בגיל 4 בערך, עברנו לשנה למגדיאל, בגלל שיטפון קשה, ששטף את הבית בדרום תל אביב. משם עברנו לשיכון ותיקים בנתניה. שם הקים אבי את בי"ס  שח"ל והיה רב השיכון. גרנו שם עד לפני מלחמת ששת הימים בערך, ואז עברנו לבני ברק.

גרנו תמיד בדירה קטנה וצנועה של שלושה חדרים, הסלון  שימש גם משרד וחדר שינה. קנינו אז במכולות כי לא היו אז סופרמרקטים, עזרתי מאד בקניות ובסידורים שונים  מילדות. כבר בתור ילדה אבי זצ"ל שלח אותי לדואר לשלוח מכתבים רשומים, ואפילו פעם אחת לבנק להוציא את המשכורת. הפקיד היה סטודנט ונתן לי פחות כמה לירות, הוא לא קיבל את טענתי שהספירה לא נכונה. חזרתי הביתה ואבי מיד הלך אתי לבנק והשלימו את הסכום. כך למדתי לבדוק תמיד את החשבונות.

הוריי ושורשיי

אבי היה איש חינוך ורב למדן מופלג, שבכל זמנו הפנוי הוא למד, ואפילו בלילות לעתים לאור הירח. הוא היה יפה תואר ומרשים מאוד. אנשים אהבו לדבר אתו. אנשים חשובים באו אליו להתייעצות. הוא עסק רבות בשלום בית לאורך כל חייו הקצרים והצליח מאוד בכך. הוא מאד אהב אותנו, הילדים. הוא היה בן יחיד ושמח במשפחה הגדולה שהקים. הוא העריץ את אמי וקרא לה בשם חיבה 'אסתרול'. אמי הייתה אוהבת ספר. היא למדה באוניברסיטה העברית היסטוריה ומקצועות נוספים. וכך היא ניצלה מהשואה שקיפדה את חיי הוריה וחיי כל משפחתה הענפה (חוץ משני אחיה יצחק ומלכהל'ה). היא הייתה יפת תואר וחכמה מאוד. רבים באו  להיוועץ בה.

אבי היה רבה של בנימינה משנת 1957. הוא נפטר בשנת התשכ"ג 1963 בגיל 44. הוא הספיק לפרסם את ספרו "רסיסי טל", שני כרכים – על התורה ועל המסורה. הכרך השלישי יצא לאור על ידי אמי ז"ל ועוסק בתקופות השנה. הוריי היו אנשים משכילים מאוד ואהובים על הסביבה הם ניהלו בית פתוח והרבו במעשי חסד וצדקה. הבגדים היו במשורה כי המצב הכלכלי היה לא פשוט בתקופה הזו. אך  לאירועים מיוחדים קיבלנו בגד חדש. לבת המצווה שלי קיבלתי חולצה חדשה ונעליים חדשות. אכלנו מצוין כי אמי בשלה כל יום מזון טרי, למרות שהייתה רבנית ומורה ועבדה קשה מאוד. אכלנו בעיקר תפוחי אדמה, אורז, בשר ודגים, ירקות ופרות בשפע. התפנקנו על עוגות ביתיות מסוגים שונים, ובכללם עוגיות קמיש ורוגעלך.

מוצא הורי מפולין, אבי עלה לארץ בגיל 5 ואמי בת 19 בתור סטודנטית. אבי הוא נכד לאדמו"רים מסוכטשוב קוצק ורדומסק, אמי גם כן באה ממשפחה חסידית (בעלז) שסבה ואביה היו ראשי קהל. היא צאצאית של ה"ברוך טעם".

סבא וסבתא שלי מצד אבא גרו בירושלים. סבא רב שבתי בורנשטיין זצ"ל היה למדן מופלג, רב וראש ישיבה. לאחרונה הוצאנו לאור את ספרו  מכתב-יד: "שיבת ישורון". סבתא חיה פייגה בורנשטיין היא נכדת הרב מייזליש ובת משפחת ליטמנוביץ. היא נינה של "התפארת שלמה" ומאד התגאתה בייחוס זה. סבא וסבתא מאוד אהבו אותנו והגעתי אליהם לעיתים קרובות. אני זוכרת את הסיפורים בעיקר של סבתא ופתגמים שלה. היא שלטה בכמה שפות, והייתה פקחית מאד.

ילדותי

בילדותי אהבתי במיוחד לקרוא ספרות יפה ועיתונים. חברותי היו מבית הספר בזמן הלימודים בילדותי, ובהמשך למדתי בחדרה (נסיעה של חצי שעה מבנימינה) החברות שלי היו רק בבית הספר, בחדרה. אבי היה לוקח אותנו בילדות לטיולים (בתחבורה ציבורית) ונהנינו מאוד. הוא למד גם מדעי הטבע וידע לזהות את כל העצים והצמחים והפרחים, זו הייתה חוויה שאזכור לנצח!.

היו לי שתי חברות בבנימינה שהייתי פוגשת אותן בשבתות. הן היו ממשפחה תימנית מורחבת – משפחת לידני (תשע בנות ובן הזקונים). אהבתי מאוד להיות אצלן, הן גם ביקרו אותי הרבה. בהמשך למדתי בבר אילן והיו לי  שם הרבה חברות טובות. עם חלקן אני בקשר הדוק עד היום.

חגים ומנהגים

בבית הקפידו על מנהגים חסידיים והחמירו מאד. למשל, הם החמירו בשנת השמיטה, גם בתקופה שהיה קשה מאד לקבל ירקות ופירות של שמיטה. לקראת חג הפסח היו הכנות רבות. למשל, היינו מוציאים את הספרייה החוצה לאוורור.

אהבתי מאוד את כל החגים, כי אמי בשלה אוכל טעים והייתה אווירה מרוממת עם הרבה שירים ליד השולחן. אירחנו לעיתים קרובות קרובים וידידים, והבית היה מלא בשיחות מעניינות. לפני פסח אבי זצ"ל נתן לנו לחלק שלוש מצות שמורות להרבה משפחות בבנימינה, ואת היין שקיבל מיקב אליעז חילקנו מיד למשפחות נזקקות. אבי לא רצה ליהנות ממתנות. חוויות רבות חוויתי בפסח, בליל הסדר שרנו בקול ובניגון את כל ההגדה ואנו קיבלנו מתנות עבור האפיקומן.

לימודיי

למדתי בבית ספר ממ"ד בשכון ותיקים בנתניה בשם שח'ל שאבי זצ"ל ייסד. כשהייתי בכיתה ה' עברנו לבנימינה ושם קפצתי כיתה ועברתי ללמוד בחדרה בבית ספר "תחכמוני", גם בתיכון למדתי שם. למדנו את כל המקצועות ובכיתות ז'-ח' למדנו אפילו תפירה. אהבתי את כל המקצועות ובעיקר ספרות והיסטוריה. היו מעט שיעורי בית וטיילנו טיול שנתי בארץ. בכיתה ז' יצאנו לטיול של יומיים באזור סדום.

בתיכון "תחכמוני" בחדרה למדנו הכול ועשינו בגרות. אהבתי היסטוריה וספרות, אך הייתי טובה גם במתמטיקה. היו שעורי בית ומבחנים, אך בכמות סבירה. קיבלתי ציונים די טובים. למדתי במגמה הומנית. אהבתי את המורה לאה פריד (בשישית) ואת אשר המברג (בשביעית-שמינית). בשישית התייתמתי מאבי זצ"ל. היו מעט טיולים והייתי צריכה לישון אצל חברה בחדרה, כדי שאספיק להגיע בזמן לטיול.

הלכתי לאוניברסיטת בר אילן בגיל 17 ולמדתי היסטוריה יהודית וספרות. אלו מקצועות שתמיד אהבתי, ואני  מרוצה עד היום מהבחירה. נשארתי ללמוד היסטוריה לתואר שני ודוקטורט.

לפני 17 שנה עברתי ללמוד באוניברסיטת אריאל, שם קיבלתי דרגת פרופסור. יש לי הרבה חוויות. עבדתי עם אנשים חכמים ומשכילים. במיוחד היה לי קשר בתחילת דרכי עם הפרופסורים נתנאל קצבורג ז"ל ועם חיים זאב הירשברג, פרופ' משה בר ז"ל. הם נתנו בי הרבה אמון. את התזה לתואר שני כתבתי אצל פרופ' הירשברג ואת הדוקטורט אצל חתן פרס ישראל פרופ' יעקב לנדא, שנפטר לאחרונה ואצל פרופ' משה בר. מאד אהבתי את המורים שלי. בתואר ראשון אהבתי ללמוד אצל פרופ' נתנאל קצבורג ז"ל ואצל פרופ' אליעזר בשן ז"ל שנפטר לאחרונה, והיינו מיודדים מאד עד פטירתו. חלמתי על לימודים גבוהים והגשמתי זאת.

הקמת המשפחה

הכרתי את בעלי בסביבות חנוכה תש"מ, התארסנו לקראת ט"ו בשבט והתחתנו בז' בניסן תש"מ (24.3.80 למנינם), הוא עלה לארץ מסמרקנד והתיישב בקרית מלאכי שאז נוסדה. הייתה חתונה מאד שמחה. השתתפו בה כ-400 אנשים. כל נחל'ה של אז הגיעו להשתתף בחתונה. וכן אנשים מבני ברק, כולל מורות שעבדו עם אמי בבית ספר מוהליבר, וכן כל הסגל מבר אילן וחברות רבות.

אני זוכרת שהחזן בערל זלצמן, שהיה שכן בסמרקנד של משפחת בעלי, התחזן והיו ריקודים יפים מאוד. מיד לאחר החתונה סייעתי לאמי בקניות לפסח עם רכבו של בעלי וגם קצת בניקיון. את הפסח הראשון חגגנו אצל אמי ובפסחים אחר כך אצל חמי וחמותי ז"ל. בהמשך הם התארחו אצלנו.

נולדו לנו בלי עין הרע שבעה ילדים (בננו אברהם בן ציון נולד בשנה ה-23 לפטירת אבי זצ"ל ונקרא על שמו). השתדלנו לתת להם ילדות שמחה עם טיולים, חוגים וכו' והקנינו להם ערכים של יושר, אמת, לימוד תורה וכו'. תודה לאל הם נישאו עם בני זוג נפלאים ואנחנו רווים נחת מהם ומהנכדים היקרים, שכולם הולכים בדרך האבות.

הזוית האישית

הנכדה חיהל'ה: תודה רבה לך, סבתא, על שפינית מזמנך היקר לספר לי את סיפור חייך המרתק. למדתי ממנו והעשרתי את ידיעותיי. מאחלת לך הרבה בריאות, שפע ושמחה ונחת מכולם.

מילון

שנת השמיטה
ביהדות, שנת שמיטה הוא שמה של השנה השביעית במחזור של שבע שנים. היא נקראת גם שביעית או שבת הארץ. בשנה זו מצווה עם ישראל לקיים את מצוות שמיטת קרקעות - לשבות מחלק גדול מהמלאכות בשדות חקלאיים בארץ ישראל, ולהפקיר את הפירות לכל המעוניין לקוטפם. שנת השמיטה מלווה גם במצוות שמיטת כספים ובמצוות הקהל, ובנוסף נוהג בה וידוי מעשרות. במשנה ישנה מסכת העוסקת בשנת השמיטה והלכותיה - מסכת שביעית

אפיקומן
האֲפִיקוֹמָן הוא כינוי למצה הנאכלת לקראת סופו של ליל הסדר, בסימן "צָפוּן" (כתחליף לאכילת קרבן פסח). נוהגים לצורך כך לקחת חצי מהמצה האמצעית משלוש המצות המונחות על שולחן הסדר, ולהצניעה עד סוף הסדר. בקרב חלק מיהודי אשכנז נפוץ מנהג הילדים לגנוב ולהחביא את האפיקומן, ולקבל תמורתו פרס. במקור, המילה אפיקומן אינו כינוי למצה, אלא כינוי לפעולה הנעשית לאחר האכילה. אמוראים בתלמוד נחלקו בפירושה.

ציטוטים

”תודה לה', הקמנו משפחה לתפארת, שכולם הולכים בדרך האבות ואנו רווים מהם רוב נחת“

הקשר הרב דורי