מאגר סיפורי מורשת

שמי איתי לביד השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, בחרתי להביא את סיפורה של סבתא שלי, מריאנה רדר, סיפור החיים שלה: "מילדות בבוקרשט ועד בגרות בישראל", לסבתא שלי קוראים מריקה רדר, היא אימא של אימא שלי.

סבתא נולדה ברומניה, בלידת בית ולא בבית החולים, בתאריך 13.11.1945, העדה היחידה שלה היא רומנייה, כלומר שני ההורים שלה נולדו וגדלו וחיו ברומניה עד העלייה לארץ.

היא גדלה בעיר ארד, שזו עיר ברומניה על גבול הונגריה, ואחר כך בגיל שש עברה לגור בעיר הבירה של רומניה, בוקרשט. סבתא למדה בבית ספר 18, בתקופה שלה לבתי הספר היו קוראים במספרים ולא בשמות. המקצועות ‏האהובים עליה היו ספרות ומתמטיקה. יש לה אחות אחת גדולה אחת שגדולה ממנה בשש שנים.

כשהיא הייתה ילדה התחביבים שלה היו לשחק עם חברים ברחוב ולהחליק על גלגיליות( היא הייתה ממש מקצוענית ובגלל זה היא גם ידעה להחליק על קרח).

בטיול משפחתי בחופשת פסח האחרונה, טיילו ברומניה וביומיים האחרונים היינו בעיר הבירה – בוקרשט. מאד התרגשתי כשהלכנו כולנו לראות איפה סבתא חיה בילדותה. הלכנו ממש לבית שבו היא גרה עם אחותה ושני ההורים שלה, והיא סיפרה לנו עוד על החיים בשכונה הקטנה הזו. הרחוב בו היא גדלה היה נראה לי מאד קטן ואפילו קצת עני – אבל הסיפורים שהיא סיפרה על החיים בו היו דווקא מאד מאד שמחים מאושרים ומלאים בצחוק וחוויות (קצת הזכיר לי אפילו את החיים בשכונת אם המושבות ליד כל החברים שלי).

טיול ברומניה הבית הישן של סבתא בבוקרשט

עליית המשפחה לארץ בשלבים

כשהיא הייתה בת 14 בערך היא נסעה לשליחות בברלין, וגרה שם שנתיים, לכן היא יודעת היום לדבר גם גרמנית (בנוסף להונגרית, אנגלית, עברית ורומנית). היא עלתה לארץ בשנת 1972 מרומניה, אחרי שחיכתה הרבה זמן שיאפשרו לה לעלות לארץ ולעזוב את רומניה הקומוניסטית. אחותה הגדולה עלתה לארץ לפניה והיא נשארה עם ההורים ברומניה לחכות שיאשרו לה לקבל דרכון עוד שלוש שנים. זאת אומרת שהיא נאלצה להיפרד מאחותה וזה היה מאד קשה. בסופו של דבר היא וההורים שלה הצליחו לצאת מרומניה ולהתאחד עם אחותה (שכבר הייתה אימא לשני ילדים). אז סבתא שלי פגשה את האחיינים שלה רק כשהם היו בני שלוש.

תקופת העלייה שלה הייתה קשה, מכיוון שהכל היה שונה מהארץ שבה היא גדלה והיא הייתה צריכה לעזוב את חבריה ברומניה. לקח לה הרבה מאד זמן לרכוש חברים חדשים וללמוד את השפה העברית. היא לא הייתה בצבא בגלל שבנות לא יכלו באותו תקופה להיות בצבא.

ההיכרות עם סבא

סבתא הכירה את בעלה, סבא שלי ברומניה. הם הכירו במסיבה בבוקרשט כשלכל אחד מהם היה בכלל בן זוג אחר. הם שמרו על קשר רחוק כידידים ברומניה. כעבור כמה חודשים סבתא עלתה לישראל, ומסתבר שבתקופה הזו גם סבא קיבל את האישור לעלות לארץ. אחרי בערך שישה חודשים בישראל, הם נפגשו באולפן. לשניהם היה מאד קשה כי הם היו עולים חדשים והתמודדו עם לימוד השפה ועוד כל מיני קשיים. אז לקח כמה חודשים עד שהקשר התחזק ונהיה רומנטי. מרגע שהקשר התחזק, זה לקח יחסית מעט זמן עד שסבתא עברה לגור עם סבא ועם אימא שלו באותה דירה, ואז הם התחתנו. שנה אח"כ, דני, דוד שלי נולד – ושלוש שנים אחרי זה, מאיה, אימא שלי, נולדה!

סבתא בגיל 30 עם דוד שלי אח של אימא שלי

סבתא שלי הייתה מהנדסת בניין, שזה מקצוע מאד מכובד וקשה (היא למדה הנדסה ברומניה), ועבדה בחברת סולל בונה עד שהיא יצאה לפנסיה לפני בערך 15 שנים. כיום התחביבים שלה הם התעמלות מים והצגות בתיאטרון ובעיקר לבלות זמן עם הנכדים שלה.

היה לי מאוד כיף לראיין את סבתא שלי בשביל עבודת השורשים ולגלות ולחקור דברים שלא ידעתי. כמו על תקופת העלייה שלה, על מה היא אהבה לעשות כשהיא הייתה קטנה ואיך היא הרגישה כשהיא הייתה בגיל שלי. הסיפור שלה גרם לי להבין עד כמה זה קשה לעלות לארץ זרה ועד כמה החיים פעם היו הרבה יותר קשים ( למרות שגם היום יש ילדים שעולים לארץ אחרת אבל אולי עכשיו זה קצת יותר פשוט).

בכללי זה מעניין להסתכל על סבתא פתאום כמו על מישהי שהייתה פעם ילדה בגיל שלי, זה גרם לי להעריך אותה קצת יותר. במיוחד אחרי הטיול ברומניה, שבו ממש ראיתי בעיניים שלי איך נראתה הילדות שלה. אני עדיין יודע שיש מלא דברים שאני לא מבין על התקופה הזו, כמו למשל מה המשמעות הייתה של לגור במדינה קומוניסטית. אבל אני מניח שאני אבין יותר כשאני אגדל.

צירפתי לפה תמונות שלי עם סבתא מהבית שלה ברומניה – וגם תמונה אחת בישראל.

הזוית האישית

סבתא מריאנה: חשוב לי שהילדים והנכדים שלי יעשו מאמצים להצליח ולהתקדם בחיים, וזאת גם אם לפעמים קשה להם ולא בא להם. (היא תמיד אומרת לי את זה בהקשר של דחיית משימות בלימודים)

איתי: היה לי מאוד כיף לראיין את סבתא שלי בשביל עבודת השורשים ולגלות ולחקור דברים שלא ידעתי. כמו על תקופת העלייה שלה, על מה היא אהבה לעשות כשהיא הייתה קטנה ואיך היא הרגישה כשהיא הייתה בגיל שלי. הסיפור שלה גרם לי להבין עד כמה זה קשה לעלות לארץ זרה ועד כמה החיים פעם היו הרבה יותר קשים ( למרות שגם היום יש ילדים שעולים לארץ אחרת אבל אולי עכשיו זה קצת יותר פשוט).