מאגר סיפורי מורשת

שמי חוה / אווה, מקור השם הוא על שם אחות שנספתה בשואה, וכינוי של פעם – אוויקה. שם המשפחה המקורי הוא סבו. כאשר התחתנתי קיבלתי את שם בן זוגי, רוטהולץ, שעוברת לרהט. הייתי שלמה עם השינוי ולא הייתה שום משמעות לשם המשפחה החדש. שם נעוריי היה סבו שבהונגרית משמעותו חייט ואולי יתכן שהשם נבע ממשלוח יד של סבא רבא.

הלידה ומקום הלידה

נולדתי ברומניה בחבל ארץ שהיה שייך לממלכה האוסטרו הונגרית (בשל כך שפת אמי היא הונגרית) בתאריך 5.8.1948. עליתי לארץ בשנת 1959 בהיותי בת 11 יחד עם משפחתי ואז חוויתי לידה מחדש, משום שבאתי מארץ שונה בשפה, במנהגים ובמרקם התושבים.

הקליטה שלי הייתה קלה יחסית, אך הבעיות הכלכליות בבית מאוד העציבו אותי. כאב לי לראות את הוריי נאבקים יום יום על מנת לתת לי ולאחי הרגשה שקל להם. הגענו להרצליה, המושבה הוותיקה בשרון, שכולם בה היו ילידי הארץ. אני ומשפחתי עלינו לישראל בשביל להרגיש שאנו יהודים וזאת ארצנו היחידה לחיות בה.

המיקום במשפחה

אני הקטנה במשפחה יש לי אח גדול מצד אימא בלבד משום שאבא ואימא שלי איבדו את משפחתם בשואה. אני הילדה המשותפת לאחר בניית משפחתם החדשה.

ילדות

גדלתי ברומניה עד גיל 11. כל חג מולד הייתי משתתפת בסעודת החג אצל חברות נוצריות. הבית בחו"ל היה מפואר וגדול והיה בוסתן גדול בגינה עם סוגים שונים של חיות מחמד. הבית היה סמוך לבית התרבות המפואר ביותר בעיר. רחובות העיר מפורסמים בשדרות השושנים, שזה גם סמלה של העיר. החפץ שהכי מסמל את הבית שלנו בחו"ל והבאנו אותו ארצה, למרות האיסור להביא מזכרות, הוא פסל זאב שעשוי מברונזה. הפסל סימל עבור אבא שלי את משפחתו הראשונה, ופסל זה היה המזכרת היחידה שנשארה ממשפחתו.

בילדותי היה לי אוסף מפיות וניירות כסף והייתי מייבשת פרחי בר למיניהם בין דפי ספרים, כי מאוד נמשכתי לפרחי בר ישראלים. אהבתי מאוד ללכת לתנועת הנוער העובד ולפגוש את כל החברים מכל הרצליה, השתתפתי בכל הפעילויות והטיולים של התנועה ותקופה זו זכורה לי כחוויה מאוד טובה.

ילדות – זכרונות

המשחקים שהיו אהובים עליי הם קלאס, חמש אבנים, מחניים וקפיצה בחבל. החגים שהכי אהבתי ואוהבת גם היום הם שבועות, ראש השנה ויום כיפור בשל האווירה המיוחדת בחגים אלו. המאכלים האהובים עליי הם: גולאש, מרק עוף, בלינצ'ס, כדורי סולת ממולאים בשזיפים וממליגה. השיר הראשון שמחבר אותי לילדות הוא "ערב של שושנים", משום שמילות השיר היו הראשונות שלמדתי בעברית.

הייתי אלופה בחמש אבנים ובקפיצה בחבל. בהפסקות בבית הספר היינו משחקות את המשחקים הללו ולפעמים היינו מתארגנות למשחק מחניים נגד הבנים. מכירים את המשחקים האלו גם היום.

כאמור, נולדתי וגדלתי בחו"ל עד כיתה ד.' התחלתי את כיתה ה' בבית ספר "ברנר" בהרצליה, ללא שפה. קלטתי את השפה במהרה בזכות הילדים שעזרו לי בלימוד השפה. זיכרונותיי מבית הספר היסודי הם: החברויות, המורים, מנהל בית הספר, מסדר הבוקר ליד עץ האלון המפורסם שהוא סמל בית הספר, לימודי תזונה ובישול, שיעורי ציור וחקלאות ומלאכות יד ששמורים אצלי עד היום. הזיכרון המשמעותי ביותר עבורי של תקופת בית הספר היסודי הן החברויות שנשמרות עד היום הזה.

למדתי בתיכון עירוני שנתיים ולאחר מכן עברתי לבית ספר מקצועי.

תפקידים ומקומות עבודה

התחלתי לעבוד בגיל 13 בחופש הגדול במלון אכדיה בהרצליה כעוזרת לחדרניות. הוסמכתי כלבורנטית מחקר ועבדתי בשירות הצבאי בכור האטומי, ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב. החלפתי מקצוע והלכתי ללמוד בבית ספר לאחיות. הוסמכתי כאחות מוסמכת ולאחר מכן התחלתי לעבוד בטיפול נמרץ לב. עד יציאתי לגמלאות עבדתי בתפקיד זה. פרשתי לגמלאות בגיל 67, לאחר 40 שנות עבודה בבית חולים.

השכלה הוא דבר חשוב וכמו כן, מקצוענות והתמדה לא פחות חשובים בעיני. העיסוק הראשי שלי היה אחות בבית חולים, ומאז ומתמיד היה חלום ילדות שלי. היום הייתי רוצה ללמוד לנגן, לרקוד ולצייר.

פעילויות מיוחדות

טיילתי בחו"ל בהרבה מדינות. טיפסתי לפסגות הרים ובעיקר התחברתי לטיולי טבע ולהליכות בטבע. בחורף אני נוהגת לנסוע לסקי בחו"ל. יש לי תחביבים רבים: ספורט, קולנוע, תיאטרון, מחול והאזנה למוזיקה מכל סוג.

צבא ומלחמות

שירתי בצבא בכור האטומי. המקום מאוד שמור וסודי ולכן אני לא יכולה לשתף חוויות משירותי בצבא. חוויתי את מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ולבנון. לא השתתפתי באף מלחמה, אך מאוד פחדתי ודאגתי לאנשים שהשתתפו במלחמה. היה מתח קשה ומפחיד.

האירוע הכי עצוב קרה לי במלחמת ששת הימים כאשר שכן צמוד לבית שבו גרתי נפל במלחמה. הכאב עד היום מלווה אותי.

הקמת משפחה

הכרתי את בעלי בארץ, חברה מהצבא הפגישה בינינו. התחתנתי בשנת 1971, בגיל 22. החתונה נערכה באולם צנוע בתל אביב ויש תמונות ושקופיות מהחתונה. הייתי בת 28 ובעלי (סבא) היה בן 31 כאשר נולדה בתי הראשונה.

יש לי שלוש בנות: שתיים חיות בארץ ואחת בחו"ל. יש לי ארבעה נכדים, שלושה נכדים חיים בארץ ואחד בחו"ל. קיים קשר הדוק עם ביקורים שבועיים קבועים והשאר לפי הצורך.

אירועים מיוחדים

לידת הנכדים שלי הם עבורי אירועים מכוננים כי הם המשך הדור.

מנהגים היום

אני באופן קבוע עושה ספורט ומתעניינת בהרצאות בתחומים שונים. אני שומרת על קשר עם חברות ילדות ועבודה, מטפלת בנכדים לפי הצורך, מבשלת ועוד…

מאלבום התמונות

הזוית האישית

מאור וסבתא חוה: היה לנו ממש כיף ללמוד אחת מהשנייה ולהקשיב לסיפורים – ובמיוחד לבלות ביחד. היה לי מאוד כיף לחזור לבית הספר שבו למדתי.