מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעירק בבגדד. את ילדותי עד גיל 10 העברתי שם.

מתקופה זו זכור לי בעיקר הפחד לצאת החוצה מהבית. בשל ההתנכלויות מצד הערבים. את בית הכנסת בקרבת ביתנו שרפו כדי להבריח אותנו מעירק.

 

כשהייתי בת תשע, בני דודי היו חברים בהגנה. אותי שלחו לגג כדי לראות שהערבים לא יחשדו שיש משהו לא רגיל. בני דודי ירדו למרתף ולמדו עברית ומשם גם התקשרו לארץ. היה להם נשק שהם הסתירו.

 

לפני קום המדינה עלו לארץ, דרך פרס וטורקיה כדי להגיע לארץ ישראל. בגיל עשר עליתי מבגדד שבעירק. לקחו אותנו ישר למעברה בהר טוב. גרנו בפחון שלא היו בו לא דלתות, לא חלונות וגם לא גג. היו הרבה קוצים ונחשים ומאוד פחדנו. במעברה אספו את כל הילדים מתחת לעץ ולימדו אותנו עברית. החליפו לנו את השמות. שמי הקודם היה גו'לט והיום שמי הוא יעל.

 

אחרי הפחון עברנו לגור בבית שמש ליד הר טוב. התחלתי ללמוד במרכז הנוער, בבוקר -תפירה ובערב למדתי עברית. במרכז הנוער עבדתי בשעות הבוקר כפקידה ואחר הצהריים הדרכתי חניכים צעירים.

בתאריך 24/12/1959 נשאתי לנתן פייטן פיידמן בירושלים. חמותי דינה היגיעה מארגנטינה כדי לבנות פה מפעל לסריגים. בנה (בעלי) נתן הגיע לארץ שישה חודשים אחר כך. הם לא הצליחו להקים את המפעל. המכונות שלהם נהרסו עם הזמן. למשפחת בעלי נתנו שתי דירות. הם גרו באחת ואת השנייה נידבו לנו הצעירים שישמש לנו כמקום מפגש בערבים. שם הכרתי את בעלי התארסנו ביום הולדתו וביום הולדתי נשאנו.

בשנת 1960 עברנו לגור בגן יבנה. היו לנו שותפים וחשבנו לנסות להקים אתם מפעל. אך גם זה לא עלה בידנו. נתן בעלי החליט לעבוד כשכיר ועבד כמבקר טייב בקריית גת במפעל פולגת.

נולדו לנו הבנות עדינה ותירצה. בעלי קבל הצעת קידום בעבודתו ועברנו לחצור הגלילית. בתי הגדולה עדינה למדה בראש פינה. בחצור הגלילית  נולד הבן הגדול יוסי. התגוררנו מספר שנים בחצור ולאחר מכן עברנו למלטה מטעם עבודתו של בעלי. הוא ניהל  שם מפעל לטקסטיל. חיינו שם חמש שנים. שם הייתי בהיריון עם בני הצעיר גדעון אבל לדרישת בנותיי ילדתי אותו בארץ. הילדים למדו שם בבית ספר פרטי שדובר אנגלית. בבית אני למדתי אותם עברית.

 

כשחזרנו ארצה  בשנת 1972, באנו לגור בראשון לציון ברחוב הרצל, בבית בו אני גרה עד היום. שני בניי למדו בבית ספר "תרבות". הבת הגדולה עדינה, למדה בבית ספר "סלמון" והבת הקטנה תרצה למדה בבית ספר "חביב". שלושת ילדיי הגדולים למדו בגימנסיה הראלית והבן הצעיר למד בתיכון גן נחום. עדינה למדה תואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בירושלים וכשסיימה, נסעה לארצות הברית ללמוד דוקטורט באיקונוגרפיה. היא הגישה מועמדות והתקבלה כפרופסורית לאיקונוגרפיה בסטנפורד. היום היא מרצה בהרבה מקומות בעולם.

 

בתי השנייה הייתה בנחל בצבא שלוש שנים ואז שירתה בקריית שמונה. למדה  בתל חי אומנות .היא הצליחה מאוד, ואפילו קיבלה מלגה לנסוע ליפן ללמד. שם היא הסתובבה בין הכפרים ולמדה מהכפריים קליגרפיה יפנית . כיום היא שולטת בשפה היפנית. יש לה סטודיו בארץ שמלמד קליגרפיה. בכל פעם שיש אירוע בנושא יפני, מזמינים אותה ופעמיים בשנה היא נוסעת ליפן עם קבוצות. הבן הגדול יוסי למד באוניברסיטה בתל אביב ועכשיו הוא דוקטור לגנטיקה בבית חולים מאיר בכפר סבא.

 

הבן הקטן גדעון , למד באוניברסיטת בר אילן. יש לו  תואר שני בפסיכולוגיה חברתית. ילדי היו בתנועת הנוער "מכבי צעיר" ואף היו שם מדריכים. הבנות אף יצאו  במשלחת חניכים בחנוכה לארצות הברית, במירוץ הלפיד. יש לי שבעה נכדים מקסימים הנכדה הגדולה לומדת באוניברסיטה בקליפורניה. יש לי חמש נכדות ושני נכדים בארץ. הנכד הגדול הוא בן שש עשרה והם גרים במצפה הילה. אין להם טלוויזיה בבית כי ההורים לא מרשים להם לראות טלוויזיה. הוא תלמיד מצטיין וגם אחותו. אבא שלהם עוסק בנגרות יפנית בגלל שהם היו הרבה שנים ביפן. יש לי נכדים קטנים שהם מגן חובה עד כיתה ה'.   

 

עבדתי כתופרת תלבושות לשחקנים שונים קיבלתי את העבודות מכל מני מעצבות. אחר כך פנו אלי מהעירייה. הייתה לנו מעצבת תלבושות בשם יעל כץ והיא הייתה המעצבת של עיריית ראשון של הלהקות. את כל התלבושות ללהקת גוונים, תפרנו לקראת המופע של 100 שנים לראשון לציון. בהמשך תפרתי תלבושות נוספות ללהקת גוונים. יש לי בבית חדר עבודה ובו מכונות תפירה, קיר מלא חוטים ובדים. בחדר זה השקעתי שעות רבות בהנאה. 

 

 

היום אני מתנדבת בבית ספר תרבות. שם אני מעבירה את הידע שלי לתלמידות בכיתות ד'.  לאחרונה נפטר בעלי נתן ז"ל. אני ממשיכה את דרכו עם ילדי ונכדי. במהלך השבוע בבקרים אני הולכת לקנטרי ומתנדבת בבית הספר "תרבות" פעם בשבוע ביום שלישי אני מלמדת את בנות כיתה ד' תפירה. אני מתחזקת את הבית שלי ומבקרת את הנכדים. בפעם בשבועיים באים כל הילדים והנכדים לערב שבת אנחנו אוכלים ארוחת ערב ביחד ומדברים. כשאני מבקרת את הילדים אני קוראת להם סיפורים רואה איתם טלוויזיה ומדברת איתם. כשצריכים אותי לבייביסיטר אני תמיד מוכנה. אני אופה ומבשלת לילדי כשאני בבית. ועם הילדים צריכים בתפירה אז אני עוזרת להם.

 

אני מאושרת עם משפחתי. יש לי ילדים ונכדים נפלאים.

תשע"ה