מאגר סיפורי מורשת

לינוי משעלי מראיינת את סבתא שלה, מיכל משעלי לבית משפחת אנג'ל:

סבתא מספרת: "נולדתי בתאריך 10.8.1958 בירושלים. סבתא רבתא של לינוי, שרה אנג'ל, אהבה מאוד את השם מיכל ולכן קראה לי בשם זה. הוריי הם שרה ודוד אנג'ל, אבא שלי נולד בישראל, אימא שלי נולדה בחלב בסוריה ועלתה לארץ בגיל 11. אבא שלי דוד נפטר לפני שנתיים.

כשאימא שלי עלתה לארץ מסוריה, היו לה קשיי קליטה, היא לא ידעה את השפה, והיה לה קשה. אימא שלי היא הבכורה מבין אחיותיה. אני גדלתי בירושלים במקור ברוך, עם הוריי ושתי אחיותיי, ואחר כך עברנו לגור ברחוב טשרניחובסקי. הילדות שלי הייתה מאוד מאושרת, ההורים שלי היו אנשים מדהימים, אנחנו שיחקנו בחוץ, לא היו משחקים כמו היום ולא היו פלאפונים, היו לנו יותר חיי חברה, היינו נפגשים בערבים ובמרפסות, משחקים חמש אבנים, תופסת, מחבואים, גומי, חבל, אמת וחובה ומשחקי רחוב.

למדתי בכצנלסון מכיתה א' עד כיתה ד', ולאחר מכן למדתי בבית ספר לוריה, בתיכון למדתי בסליסברג. אני זוכרת את חבריי לבית הספר, יש לי חברה מכיתה ה', עד היום אנחנו חברות ואנחנו נפגשות, היינו שכנות פעם. בבית הספר היו לי מורים מאוד מצחיקים, והייתה משמעת מאוד קשוחה, היינו צריכים לקום כאשר המורים היו נכנסים. מאוד אהבתי לצאת לטיולים, ועד היום אני אוהבת טיולים, אני ממש כמו ציפור דרור!

כשהייתי בכיתה ז' הייתה מלחמת ששת הימים, אני זוכרת את התקופה כתקופה מאוד קשה! התגייסתי בגיל 18, ועשיתי טירונות בבה"ד 12. בצבא הייתי קצרנית, ולא חוויתי מלחמות בתקופת השירות הצבאי.

את סבא אמנון הכרתי בצבא. בהתחלה לא התייחסתי אליו, רק אחריי תקופה נהיינו חברים, הוא מאוד אהב אותי, יצאנו חצי שנה ונפרדנו. אני סיימתי צבא והתגייסתי למשטרת ישראל, וגם סבא התגייס למשטרה ושם נפגשנו מחדש. לי היה חבר ולו הייתה חברה, וכשנפרדנו מהחברים שלנו, שוב התחלנו לצאת תקופה של שנה ולאחר מכן התחתנו.

כשילדתי את אבא שלך, אלון, הלידה הייתה קשה, בעלי אמנון היה בקורס והוריי היו איתי. את אחיותיו של אלון, לימור וקרן, ילדתי בלידות רגילות. בלידה שלך לינוי, הייתי עם אימא שלך בחדר הלידה והיה מאוד מרגש, כי את הנכדה הראשונה שלנו, אני הייתי כמעט בכל הלידות של אימא שלך מלבד לידה אחת של אחותך נויה, כי הייתי צריכה לשמור עליך ועל אחיך נהוראי. בימי שישי פעם בחודש אנחנו נפגשים לארוחה משפחתית, בחגים אנחנו חוגגים יחד, בימי הולדת אנחנו חוגגים יחד, אני מרבה לבקר את נכדיי ואני מאוד אוהבת אתכם, כל נכד שלי הוא יהלום. יש לי שבעה נכדים והשמיני בדרך בע"ה .

יצאתי לפנסיה מוקדמת בגיל 51, התנדבתי 11 שנה בבית ספר כסייעת בכיתות א'-ב', מאוד נהניתי מזה, והתנדבתי גם בוויצ"ו עם נערים בסיכון, בקורונה הכל נפסק. סבא אמנון מעסיק את עצמו, בשנה האחרונה הוא סעד את אביו שהיה מאוד חולה עד שנפטר (מאיר משעלי ז"ל). אני ובעלי אוהבים לנסוע לחו"ל, אני אוהבת לראות סדרות טורקיות, אני אוהבת לרקוד, אני אוהבת את החיים. אני רוצה לעשות טיול מסביב לעולם, אני רוצה לגור ליד הים.

מסר שלי לדור הצעיר

"כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך", חשוב להתקשר להורים ולדאוג להם. את – לינוי – כל הזמן מתקשרת אליי ושואלת לשלומי, ומשפט נוסף שמבחינתי הוא מאוד חשוב: "דרך ארץ קדמה לתורה", צריך לדעת להתנהג לכל אדם, במיוחד לשונים ולמיוחדים!"

הזוית האישית

לינוי הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לראיין את סבתא שלי מיכל, סבתא שלי מאוד נהנתה לספר לי אודות העבר שלה. אני מאחלת לסבתא וסבא שלי אריכות ימים ועוד המון המון שנים בריאות וטובות יחד.