מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכל טל, נולדתי בקיבוץ גליל ים ליד הרצליה. הרצליה הייתה אז שטח חולי ליד הים. מעט מאוד בתים וקצת עצים וצמחיה.

מימין: בכיסא נוח בקיבוץ גליל ים, משמאל: עם אבא אברהם בקיבוץ גליל ים

                                               בשנת 1948, כשהייתי בת ארבע, הוכרזה הקמת המדינה, פרצה גם מלחמת השחרור. אני זוכרת את האזעקות ואת הריצה למקלטים. מאוד מפחיד. אני זוכרת, למשל, שבאחת האזעקות הייתי בדיוק במקלחת. תפסתי מגבת כיסיתי בה את גופי ורצתי למקלט. אחי אהרון (ברקו) היה אז תינוק. אני זוכרת שבאחת האזעקות כשלקחו את התינוקות למקלט שכחו להחזיר את אהרון לתינוקיה. אימא שלי, רחל, שמאוד דאגה, באה לבדוק שאהרון אכן הוחזר לתינוקיה. כשלא מצאה אותו, רצה מיד למקלט ושם מצאה אותו שוכב לבד כשסביבו עדת חתולים. אחרי כמה שנים נולד לי עוד אח, אמנון. זה קרה כשהייתי בת שבע וחצי.

בערך בשנת 1951, עברנו לקיבוץ נצר סירני בגלל הפילוג בתנועה הקיבוצית. הפילוג היה בין תומכי מפא"י לתומכי מפ"ם. בקיבוץ נצר סירני הינו שלוש וחצי שנים ומשם עברנו לקיבוץ עינת, הייתי בת עשר וחצי כשהגענו לקיבוץ עינת.כל מעבר כזה היה קשה בהתחלה. היקלטות חדשה בחברת ילדים. יש משפט שאומר:" אם זה לא הורג אותך זה מחשל אותך". בסופו של דבר מאוד התחזקתי מהמעברים האלה.

בעינת נהניתי מאוד. חוץ מהלימודים הרגילים היו הרבה חוגים אחרי הלימודים. אהבתי לפסל, לנגן על גיטרה (עד היום), לרקוד ועוד.

סבתא מיכל בת 15 בחג העומר בקיבוץ עינת

בשנת 1964 התגייסתי לצבא. שירתי בלהקת פיקוד מרכז. להקות צבאיות היו מופיעות בפני חיילים במחנות ברחבי הארץ. בצבא הייתי שנתיים עד השחרור.

סבתא מיכל רוקדת בלהקת פיקוד מרכז

אחרי הצבא חזרתי לקבוץ. מכיוון שרציתי לשיר חשבתי שיהיה נכון יותר לעזוב את הקיבוץ. בהתחלה עברתי לחיפה ואז לתל אביב. מלחמת ששת הימים פרצה ב 6 ביוני 1967.

אחרי המלחמה יצאתי עם להקת כרמון, להקת ריקוד שהוסיפה אמנים שונים בין הריקודים. הופעתי איתם תשעה חודשים והמשכתי להופעות סולו בפנמה ומקסיקו. ממקסיקו נסעתי לניו יורק, שם יש לי משפחה גדולה שקיבלה אותי בחיבוק חם. בסה"כ שהיתי בחו"ל שלוש שנים. אחריהן חזרתי ארצה. מאז אני מופיעה בארץ ובחו"ל.

בעשרים השנים האחרונות אני מלמדת פיתוח קול ומוסיקה. בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור, ובדיוק כמו שזה נשמע המלחמה הזאת פרצה ביום כיפור. זאת הייתה מלחמה קשה ורבים היו הנופלים. אני, יחד עם אומנים רבים הופענו בפני החיילים כדי להעלות להם את המוראל, בדרום בסיני ובצפון ברמת הגולן.

בשנת 1978 נולדה אליה, אמך המקסימה. אליה הייתה ילדה נהדרת והיה לי כיף גדול לגדל אותה. בצבא אליה שירתה בחיל האוויר בקריה בתל אביב. זה היה לה מאוד נוח כי כל יום היא חזרה הביתה. בשנת 2004 אליה נישאה לאמיר.

ביוני 2006 נולד יהלי. באוגוסט 2009 נולדה אלמה. ואני – הסבתא המאושרת בעולם.

מיכל טל ובני משפחתה – משפחת גבע: אליה יהלי ואלמה

הזוית האישית

אלמה הנכדה המתעדת: נהניתי לעשות את התכנית הזו עם סבתא שלי מכיוון שאהבתי לשבת כל שבוע, לשמוע ולכתוב את סיפור חייה. שמחתי גם שהיא הגיעה לבית הספר שלי. זאת הזדמנות נהדרת לקרב בין הדורות וכך חשתי עם סבתא את ההתקרבות בינינו כל פעם יותר.

סבתא מיכל: זאת הפעם השנייה שאני לוקחת חלק בתכנית הזו. בפעם הראשונה עם נכדי יהלי גבע והפעם עם אחותו הצעירה של יהלי, אלמה. בפעם האחרונה, הנוכחית, התכנית התקיימה ונעצרה לצערנו בשל פריצת מחלת הקורונה, אך עדיין, אלמה נכדתי הספיקה לכתוב את הדף למאגר תכנית הקשר הרב דורי.

עלי לציין את חשיבות התכנית הזו שמביאה את הסבים והנכדים לישיבה משותפת עם סיפור החיים של הסבים שנכתבים על ידי הנכדים. אין ספק שכל המפגשים האלה יוצרים עניין אצל הצעירים בהסטוריה של הסבים. לא תמיד יש עניין טבעי אצל הצעירים להתעסק עם מה שהיה, אך פה, עם יצירת הקרבה המשותפת פותחת צוהר לדעת עוד על מה שהיה פעם ואיך התנהלו החיים אז. אוסיף ואומר שאין ספק בליבי שהמפגשים המשותפים האלה גרמו לשתינו להתקרב יותר ביחסינו ולהבין יותר זו את זו, ועל כך תבואו על הברכה.

מיכל טל תרמה סיפור נוסף אל המאגר, לקריאתו לחצו כאן: הזמרת מיכל טל מספרת על ילדותה