מאגר סיפורי מורשת

שמי ויקטוריו אביב, נולדתי ב 23 באוקטובר 1951 בישוב ביריה להורי, יעקוב וברכה ארביב.

הוריי חיו בבנגאזי שבלוב, ובמהלך מלחמת העולם השנייה, הם היו אסירים במחנה הריכוז ג'אדו, והועסקו בעבודות כפייה. הורי שרדו את התנאים הקשים, ששרו במחנה הריכוז: רעב, מחלות ועינויים מצד הקצינים האיטלקים. בשנת 1949 הם עלו לישראל ושוכנו במחנה העולים בית ליד שליד פרדסיה, ומשם הם הועברו ליישוב ביריה, ובו הקימו את ביתם.

בִּירִיָּה הוא יישוב חילוני-דתי קהילתי בגליל העליון ליד צפת השייך למועצה אזורית מרום הגליל. היישוב קרוי על שמה של העיירה התלמודית ביריא ששכנה בסמוך למקום וששמה השתמר. (ויקיפדיה)

אני נולדתי בשנת 1951 בביריה ושם גדלתי, יחד עם אחד עשר  אחים ואחיות. למדתי בבית הספר בביריה ובשנת 1969 התגייסתי לצה"ל, ושירתתי כמפקד כיתה, בבסיס ההדרכה בבה"ד 4. לאחר שחרורי מצה"ל בשנת 1972, המשכתי לשרת במילואים, והשתתפתי במלחמת לבנון הראשונה.

עם שחרורי מצה"ל התחלתי לעבוד כמטארולוג, בתחנה המטארולוגית שבהר כנען. המטארולוגיה היא מדע העוסק בחקר התופעות האטמוספריות, תהליכי מזג האויר וחיזויים. בתחנה המטארולוגית עבדתי ארבעים וארבע שנים, עד ליציאתי לגמלאות, בשנת 2016.

במהלך שנות עבודתי חלה התפתחות בתחום המטארולוגיה. בשנים הראשונות היינו משתמשים בבלונים, בכדי לבדוק את כיוון הרוח, מדי טמפרטורה, מדי גשם, מפות סינפטיות וכדומה. עם התפתחות המדע הטכנולוגי, יכולת הניבוי והשיטות השתנו ואפשרו תחזיות מדויקות יותר ולמספר רב יותר של ימים.

את סיפורי ברצוני לסיים במסר על תקווה, הורי עברו שנים קשות במחנה ריכוז בו עברו ייסורים רבים שכללו: עבודה קשה, עינויים, רעב ומחלות. הם ראו סביבם את חבריהם וקרוביהם מתים, בשל התנאים הקשים, והרעב ששרו במחנה הריכוז. למרות הקשיים הרבים הם האמינו שהעתיד יהיה טוב יותר, לא איבדו תקווה, שרדו ועלו ארצה. בארץ הם הצליחו לשקם את חייהם, והקימו משפחה ברוכת ילדים. נולדו להם אחד עשר ילדים וילדות וארבעים וארבעה נכדים, ולכן חשוב לזכור גם ברגעים הקשים ביותר בחיים, שמחר הוא יום חדש, ותמיד יש תקווה לעתיד טוב יותר.

חפץ שעובר מדור לדור

אימי הביאה עמה עלי ומכתש העשויים נחושת (מצורפת תמונה) כל הדרך מבנגאזי לישראל, היא השתמשה בהם לטחינת תבלינים וקפה. בקיץ אימי הייתה מייבשת פלפלים קטנים אדומים, ולאחר מכן מרסקת אותם באמצעות העלי ומכתש, עד שהפכו לתבלין שבו השתמשה לבישול. חפץ זה עבר אלינו, וכיום הוא נמצא במטבח ביתנו.

הזווית האישית

לירן וויקטוריו אביב: נהננו מאוד לעבוד יחד ולחלוק חוויות מהעבר.