מאגר סיפורי מורשת

שמי אגם בצלאל ואני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סיפורה של סבתי מרי פנירי (מימון).

סבתי מספרת: "נולדתי בשנת 1955 בתוניסיה בעיר גאבס, עליתי ארצה באונייה בגיל שנה. העבירו אותנו לעיר שדרות באוהלים בתנאים ירודים. אחרי שבוע עברנו למשפחה שגרה בשכונת מוסררה בירושלים. הוריי, סבתי מימון ג'ולי ויוסף, שנולדו בתוניסיה בעיר גאבס – להם חמישה ילדים: ארבע בנות ובן.

כאשר סבתא רבתא שלי הייתה שוב הרה, פנתה אליה אחותה הגדולה בבקשה: "אם תלדי עוד בת, תתני אותה לאחותך העקרה (שלא יכלה להביא ילדים), אם תלדי בן, לא אבקש ממך לתת אותו לאחותך, כי יש לך רק בן אחד". כמובן שסבתי (רבתא) לא לקחה את הבקשה ברצינות וחשבה שהיא צוחקת איתה. כאשר סבתא רבתא שלי ילדה בת נוספת, פנתה אליה אחותה שוב וביקשה ממנה למסור את התינוקת לאחותה העקרה. סבתי  בצער רב ובכי מר, לאחר 40 יום מסרה את התינוקת לאחותה העקרה. כל המשפחה, עם מסירת התינוקת, עלתה לארץ ישראל באונייה. אחותי גדלה אצל הדודה, כאשר העניקו לה את כל הצרכים הנדרשים ופינקו אותה מעל ומעבר. בגיל 12 היא עלתה עם הוריה המאמצים לישראל. כל המשפחה ידעו על האימוץ מלבד אחותי, שלא ידעה עד ליום חתונתה.

תיאור ילדות

גדלתי, אני ומשפחתי, בשכונת מוסררה בירושלים בדירת שני חדרים עם שכנים צמודים ושירותים משותפים. למדתי בביה"ס בית יעקב, שם הייתה לנו מסעדה בבית הספר לארוחות צוהריים לתלמידות. במסגרת שיעור תזונה היינו הולכות למסעדה כדי להיות שותפות בהכנת הארוחה. המשחקים ששיחקנו בשכונה היו חמש אבנים, מחניים, שבע אבנים, קלאס, גומי וכו'. היה לנו מועדון "תקוותינו", שם אחר הצהריים היינו נפגשים ושם היו לנו חוגים כגון מנדולינה ואריגת שטיחים. היינו מקבלים פרוסת לחם עם ריבה וכוס תה. היינו מחכים מדי יום להגיע למועדון. היינו עולים על גגות הבתים כאשר הירדנים היו מסנוורים אותנו במראות ואנחנו היינו מחזירים להם. היו גם מקרים שהירדנים היו יורים לכיווננו .מכיוון שלא היו מקלטים, היינו יורדים לקומות התחתונות להסתתר. בשנת 1967, כאשר פרצה מלחמת ששת הימים, שכונת מוסררה הייתה בקו האש ונאלצנו לעזוב את השכונה למקום אחר בירושלים כאשר אבי היה מביא אותנו לבית הספר בשכונה. למרות הקושי והצפיפות היינו תמיד מאוחדים ומאושרים. הנושא שהשפיע עלי בבגרות הוא הנתינה והאחריות.

סבתי על גג ביתה בשכונת מוסררה

עיסוק ונתינה

למדתי הנהלת חשבונות ועסקתי כמנהלת לשכת מנכ"ל במשך 40 שנה. התנדבתי בתחומים רבים למען הקהילה כגון: אגודה למען החייל, משטרה, נעמת, חברת מועצת העיר, וועדים שונים בבתי ספר.

הכרות ונישואין

את בן זוגי הכרתי בדרך לבריכת שחייה בית הנוער בירושלים. יש לנו חמישה ילדים ביניהם תאומים, בן ובת, ו- 14 נכדים. המשפחה נפגשת בסופי שבוע, חגים וכמובן באירועי שמחות.

סיפור על חפץ

חפץ מיוחד במשפחתנו הוא קערה של קוסקוס שאמי השתמשה בה בתוניסיה כאשר הכינה קוסקוס למשפחה וכיום אני מכינה קוסקוס למשפחה בקערה זו.

יציאה לגמלאות וחוויות

לפני ארבע שנים יצאתי לגמלאות. אני כמובן ממשיכה להתנדב בתחומים שונים גם היום, הולכת לחוגים, עושה פעילות ספורטיבית, חברה בפורומים שונים. אני אוהבת להיות פעילה חברתית, לעזור לזולת ולתרום לקהילה. החלום שלי הוא שגם נכדיי יעסקו בתחום של הנתינה ועזרה לזולת.

מסר לדור הצעיר

לחלום,, ליצור להאמין בעצמך ולשאוף.

הזוית האישית

אגם הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מעניין וכיף לשמוע את סיפורה של סבתי על ילדותה. אני מאחלת לסבתי שתמשיך לשתף אותנו בסיפורי הילדות שלה .