מאגר סיפורי מורשת

שמי טליה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבי, רפאל רובין, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבי נולד ביוני 1940 בעיר טריפולי שבלוב, בן לאימא מלוב ובן לאבא מלוב. סבי בא ממשפחה מרובת ילדים, לסבא שלי תשעה אחים ואחיות: דורה, ויקטור, מרים, משה, אהרון, ג'וליה, יוסה ודינה. סבא שלי נולד אחרי אהרון, הוא נישא לסבתי רחל וביחד הם הביאו ארבעה ילדים: זמירה, רונית, שי ושני (אימא שלי).

סבי מספר כי בלוב אביו היה צורף ואמו עבדה בבית וטיפלה בילדים. בבית שלו דיברו בשתי שפות: בערבית ובאיטלקית. בשפות אלה דיברו גם האנשים הסובבים אותם. בביתם שבלוב היו מרתפים ומחסנים. כל הילדים חיו בחדר אחד וההורים חיו בחדר שני, אמבטיה לא הייתה בבית, אבל חשמל כן היה. הם גרו במונמנטו, שכונת ים במרכז טריפולי. סבי הלך לבית ספר איטלקי, אך למד שם עברית, הוא היה בישיבה ולמד תלמוד ותורה.

לפני מלחמת העולם השנייה שלטו האיטלקים בלוב, במלחמת העולם השנייה כשגרמניה הובסה ואת מוסוליני תלו (מוסוליני שלט באיטליה) כבר לא שלט השלטון האיטלקי בלוב, אלא אנגלי.

לפני מלחמת העולם השנייה סבי ומשפחתו סבלו הרבה מהפאשיסטים (מהאיטלקים), הם היו מתנכלים ליהודים. הם לא התנכלו לערבים. הם היו מענים יהודים, הם הכריחו אותם לפתוח את עסקיהם ביום שבת, והיהודים שסירבו לפתוח בשבת קיבלו מהם מכות.

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה הרבה מהיהודים סבלו מחוסר תזונה ומכך שלא הייתה עבודה, ולכן הרבה מהיהודים ברחו לתוניסיה. רק אנשים עשירים שהיה להם מלאי כספי גדול הסתדרו. מצב משפחתו של סבי היה טוב, היה להם מחסן גדול שבו היה מזון להרבה שנים. אימא של סבא שלי הייתה מכינה הרבה אוכל וגם בישלה לאחרים, היא האכילה מספר רב של אנשים עניים שהיו מנופחים מחוסר תזונה. המקלט היה לא רחוק מביתם, בזמן ההפגזות היו רואים את השמים אדומים, היה רעש של פצצות מכל הכיוונים. לסבי זכור כי פעם אחת, נכנסו למקלט בלילה וישנו שם ולמחרת בבוקר כשחזרו לביתם, ראו רסיס שנדבק בקיר ביתם.

כשהסתיימה המלחמה (מלחמת העולם השנייה), הבריטים שלטו בלוב. לאחר הכרזת הקמת מדינת ישראל, כשפרצה מלחמת השחרור בארץ, המצב בלוב בין היהודים והערבים הידרדר, היו מריבות קשות בין מוסלמים ליהודים ורציחות רבות. הרבה יהודים נרצחו על ידי הערבים, במיוחד אלה שגרו באזור מרוחק מריכוז האוכלוסייה היהודית. מבין היהודים היו כאלה שגם רצחו ערבים, הם ארבו לערבים ורצחו אותם מבלי שאף אחד ידע מי עשה זאת. השנאה בין הערבים ליהודים בלוב תמיד הייתה קיימת באזור, אך היא הוחרפה כשמדינת ישראל הוקמה.

המצב היה מסוכן כשקמה מדינת ישראל, סבי מספר כי אחיו משה היה ציוני. הוא היה בתנועת נוער של הצופים. לתנועה זו הייתה תלבושת אחידה, וכי החברים בה צעדו בשירה בעיר עם דגלים של מדינת ישראל. משה רצה מאוד לעלות לארץ ישראל, אך עדיין לא יכלו לעלות לארץ. היו אנשים שבחרו לעלות לארץ ישראל בצורה בלתי החוקית, הם ברחו בסירות מפרש מלוב לכיוון ארץ ישראל.

ויקטור, אחיו הגדול של סבי, היה מבין החלוצים בלוב שעלה לארץ. הוא עלה בין הראשונים, מיד לאחר הכרזת קום מדינת ישראל תמורת תשלום למאפיה. היה אפשר לשלם כסף למאפיה והם הבריחו יהודים מהארץ לאיטליה ומאיטליה הדרך הייתה קלה יותר לעלות ארצה.

עם הכרזת המדינה עדיין לא ניתן אישור לצאת מלוב, זה לא היה לגאלי (חוקי). משה, אחיו של סבי, ניסה כמה פעמים לברוח מטריפולי ולעלות לארץ ישראל, אך המשטרה הלובית תפסה אותו עוד לפני שעלה לסירה. משה עשה המון בעיות להוריו, משום שרצה לעלות לארץ ישראל. הוא אף פתח בשביתות רעב בבית הוריו כדי שיתנו לו לעלות לארץ. לבסוף האבא של סבי שילם סכום כסף גדול למאפיה כדי שיבריחו את משה מלוב. העלו את משה לספינה שהייתה אמורה להפליג לאיטליה ובספינה זו העמיסו ארגזי פחם, משה התחבא באחד הארגזים וכך חמק ממשמר החופים. הוא הגיע לאיטליה ומשם לישראל. אחרי חצי שנה בערך כבר ניתן אישור לצאת מלוב וסבי עלה ארצה בגיל שמונה יחד עם משפחתו.

סיפור קליטתו של סבא רפאל בארץ

בשנת 1948 כשהגיע סבי לארץ, הוא היה בן 8. כשעלה ארצה הוא ומשפחתו היו במחנה סנט לוקס בבית ליד, היה זה מחנה צבאי בריטי. למעשה מדובר היה באחד מהמחנות העולים. במחנה זה היו צריפונים וכיוון שהיו יותר מדי עולים, הקימו בנוסף אוהלים, כי הצריפונים לא הספיקו לכולם. היה מטבח ראשי של המחנה ששם בישלו אוכל לכולם והעולים קיבלו תלושים למזון לפי מספר נפשות.

בשנת 1950 בחורף היה שלג חצי מטר גובה בכל הארץ, מאז ועד היום לא היה דבר כזה בתל אביב. ובתקופה זו סבי ומשפחתו היו באוהלים, ללא חשמל, וללא תנור חימום. בתקופה זו נלקחו הילדים ממשפחותיהם הביולוגיות ואומצו על ידי משפחות אומנות. כל משפחה אימצה ילד אחד. סבי היה אצל משפחה בנתניה. אהרון, אחיו, היה אצל משפחה בכפר ויתקין. ג'וליה ומרים, אחיותיו, היו כל אחת אצל משפחה אחרת – לא זכור לסבי היכן. יוסה היה תינוק, ולכן נשאר אצל אמו ואביו. במשפחה זו סבי קיבל בגדים חמים, גרבי צמר וצעצועים. עד חודש אפריל הוא היה אצל המשפחה האומנת ואז חזר להוריו וגם אחיו חזרו.

עד 1951 חיו סבי ומשפחתו במחנות עולים. אחר כך עברו למעברות בפרדס כץ. בתחילה גרו שם באוהלים עד שהקימו צריפונים. לאחר כמה שנים עברו לגור בחיפה.

הזוית האישית

טליה הנכדה המתעדת: כתיבת הסיפור הזה הייתה חוויה מהנה ומלמדת, למדתי על סבי המון ואין ספק שזה קירב בינינו. נהניתי ללמוד על עברה של משפחתי ואין ספק שזה היה מאתגר. אני חושבת שחשוב ללמוד על השורשים כי אם אין עבר אין עתיד.