מאגר סיפורי מורשת

שמי  יוכבד (יוכי) מזרחי, נולדתי באיסטנבול בטורקיה, היינו ארבעה אחים ואני הייתי הכי קטנה. אחי הבכור היה גדול ממני בערך ב- 18 שנה כשאני הייתי קטנה. ראיתי אותו כמו דמות אב והוא התייחס אלינו עם המון אחריות. פעם, כשהייתי בערך בת 6, נסענו לעיר אחרת כל המשפחה לחופשה ברכבת. בבוקר מוקדם תוך כדי הנסיעה באחת התחנות ראיתי בחלון שאחי ירד מהרכבת וגם אני ירדתי מהרכבת בלי להגיד לאף אחד. תוך כדי חיפוש אחרי אחי, הרכבת נסעה ונשארתי לבד. עובדי התחנה הביאו אותי למשרד מנהל התחנה. הציעו לי לאכול קציצות ולשתות מים אבל סירבתי, כי בתור יהודים דתיים לא אכלנו אף פעם שום דבר בחוץ. מנהל התחנה יצר קשר עם מנהל התחנה הבאה שיצר קשר עם אבי ואמר לי שהוא יגיע בעוד כמה שעות. כל הזמן ישבתי במשרד בלי לשתות או לאכול ולא דיברתי מרוב הפחד. כשאבי הגיע בערב כבר לא היו רכבות לאותו היום ונאלצנו לישון באזור של התחנה. אבא דאג לחפש אוכל ולמרות הקושי ולא מצא ונאלצתי להישאר בלי אוכל עד למחרת. למחרת נסענו אני ואבי במשך שלושה ימים עד שנגיע לאיזמיר, שם אימא והאחים חיכו לנו. במשך הימים האלו אימא שלי סבלה מחרדות ולא הייתה מסוגלת לאכול עד שראתה אותי. כל המשפחה סבלה ודאגה לי בעקבות הטעות שאני עשיתי.

בעקבות המקרה הטראומטי הזה פחדתי מאוד לדבר עם אנשים זרים לי וגם התביישתי, הרגשתי כאילו כל העולם ידע מהדבר הנורא שעשיתי. כל פעם שהייתי צריכה לכתוב חיבור בבית ספר, כתבתי את הסיפור הזה. אני חושבת שבאופי נהייתי ביישנית בעקבות המקרה הזה. הייתי מאד סגורה, לא שיתפתי אחרים בחוויות שלי, ובעיקר קראתי ספרים.

הייתי תלמידה מצטיינת, וחשבתי ללמוד באוניברסיטה, אבל היו מאורעות ולכן ההורים לא הסכימו שאסתכן. הקונסול הישראלי היה מתארח לעיתים בבית הוריי, והוא הציע לי לעבוד בקונסוליה בגיל 16. תוך כדי עבודה למדתי עברית מושלמת. לכבוד יום העצמאות שלחו אותי לביקור בירושלים, והתארחתי אצל בן דודי. באותו בניין, בדירה מתחת, גר הדוד של יחיאל, בעלי לעתיד. הכרתי בביקור הזה, וחזרתי לטורקיה. אבל יחיאל לא ויתר עלי, שלח לי מכתבים וחיזר אחרי. בשלב מסוים הוא בא לבקר בטורקיה, והתחתנו. זמן קצר לאחר החתונה, עלינו לארץ. השתקענו בירושלים. תקופה מסוימת עבדתי בקונסוליה הטורקית בירושלים. לאחר מכן עבדתי בבית חולים הדסה בתור מזכירה של החוג לסיעוד משך 35 שנה. אני דוברת טורקית, צרפתית, ספרדית, אנגלית, עברית, ערבית, וגם כתבתי שוטף בכל השפות. הבקיאות שלי בשפות רבות אפשרה לי לעבוד במקומות האלו.

היום אני מרגישה הודיה גדולה להקב"ה שהציל אותי, ושזכיתי לעלות לארץ ולהקים משפחה עם בעלי היקר יחיאל, יליד ירושלים.

יוכי ביום חתונתה

עובדי הקונסוליה הישראלית באיסטנבול לבושים במדיהם הרשמיים והנברשות המפוארות של בית הכנסת באיסטנבול

הזוית האישית

יוכי וחננאל: תודה על העבודה החווייתית והנעימה המשותפת, ובהצלחה רבה בעתיד מתוך בריאות ואושר.