מאגר סיפורי מורשת

הנכדה טוהר מתעדת את סיפור חייה של סבתא רינה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

סבתי רינה (רינת) אסרף נולדה בשנת 1950 בתוניס להוריה משפחת חדד.

ילדות בטוניס

סבתא גרה בתוניס עם הוריה  ואחיה. הם היו, שישה אחים ואחיות. אימא שלה הייתה עקרת בית, שגידלה במסירות ובאהבה את ילדיה. הייתה להם עוזרת בית, שטיפלה בניקיון הבית. אביה היה צורף ושען. בשעה 8:00 בבוקר הוא היה פותח את החנות ובשעה 12:30בצהריים, הוא היה סוגר את החנות. היה פעמון מיוחד שהיה מצלצל, וכולם  היו סוגרים את החניות בשעה זו. גם הילדים, שהיו בבית ספר גם היו מגיעים הביתה לאכול ארוחת צהריים. הם היו נחים מנוחת צהריים וחוזרים שוב לבית הספר בשעה 4:00. הלימודים אחר הצהריים הסתיימו בשעה 7:00. סבתי מספרת, שלכל תלמידי בתי הספר הייתה תלבושת אחידה. לבנים הייתה תלבושת בצבע מסוים ולבנות בצבע שונה. סבתי לא הספיקה ללמוד בבית ספר בתוניס. היא הייתה רק בגן ילדים בתוניס.

העלייה לארץ

העלייה לארץ לא הייתה קלה. הם עלו בשנת 1956 כשסבתא הייתה בגיל שש. לפני העלייה קיבלו כולם חיסונים.

הם הפליגו באונייה מתוניס לישראל, התנאים באונייה היו קשים. לא היה שם מקום ופרטיות, בחדר אחד חיו כמה משפחות יחד. אנשים חשו, שלא בטוב מבחינה בריאותית.

האונייה עגנה בחיפה. משם לקחו אותם למעברות שבעיר ירוחם. שנים רבות חלמה המשפחה לעלות לארץ ישראל. אך הם לא חלמו, שהתנאים בארץ יהיו כל כך מחפירים. הם התגוררו בפחונים, שלא היו ראויים למגורים. לא אחת הייתה סכנה מוחשית לגור בהם, בתוך הפחונים התגלו המון נחשים ועקרבים, והרבה אנשים חלו בעקבות התנאים הירודים.

מבחינה כלכלית המצב היה לא פשוט, כל משפחה קיבלה תקציב קטן. רוב העולים הגיעו ממצב של יציבות כלכלית בארץ מוצאם לחוסר כלכלי משמעותי כאן.

ההתאקלמות

דודתה של סבתא רינה, שעלתה כמה שנים קודם, גרה בירוחם בבית ערבי גדול. וכאשר היא ראתה את  המצב הנורא של אחותה ומשפחתה, היא ריחמה עליהם והחליטה לחלק את הבית לשניים. בחלק אחד גרה הדודה ומשפחתה, ובחלק השני של הבית גרו הוריה של סבתא ו-6 ילדיהם. בתקופה הזאת אבא של סבתא קיבל עבודה בעיריית ירוחם. אימא שלה הייתה תופרת.

החיים לא היו פשוטים. המצב הכלכלי בארץ בכלל היה קשה, הייתה זאת תקופת ה"צנע". אפילו מצרכי מזון בסיסיים היה קשה להשיג. את המוצרים יכלו לרכוש רק לפי הקצבה מסוימת שהמדינה הקצתה לכל משפחה באמצעות תלושים.

האימא של סבתי רצתה מאוד להתקדם, אבל זה היה כמעט בלתי אפשרי. הם עלו לארץ בלי רכוש בלי כלום הילדים הלכו לבית הספר כדי לקבל שם ארוחה חמה בחדר האוכל של בית הספר. החיים לא היו פשוטים, הם הסתפקו במועט. ולמרות הקשיים הרבים, היה להם אושר פנימי אמיתי,

אימא של סבתא אמרה תמיד, העיקר שאנחנו בארץ הקודש.

סבתא כיום

הוריה של סבתא נפטרו. אך השאירו בלכתם ערכים רבים: צניעות, מורשת דתית, הסתפקות במועט ואהבה לארץ. סבתא רינה ממשיכה את המקצוע של אימא שלה בתחום התפירה. היא תופרת כבר שנים רבות. סבתא מתקנת לנו בגדים, וכשהיינו קטנות סבתא הייתה תופרת לנו שמלות.

סבתא רינה התחתנה עם סבא צ'ארלי והם הביאו יחד שישה ילדים ו-16 נכדים כ"י: דוד, אורן, יניב ז"ל שנפטר לפני שלוש שנים, המוות של יניב היה לא פשוט לכולנו. הוא היה אדם טוב, שלא זכה להתחתן  האובדן שלו גרם לסבתא צער רב. רק בזכות האמונה סבתא מתחזקת. ילדיה הנוספים הם: אוהד – אבי, מורן, אבי ודודה מעיין.

מיום החתונה

הזוית האישית

הנכדה טוהר: הקשר הרב דורי והעבודה יחד עם סבתא, גרמו לי לחוויה והכרות מעמיקה עם חייה של סבתא כשהייתה ילדה. זה תרם לי המון. תהליך העבודה היה כיפי ומצחיק גילתי דברים חדשים על סבתא, התהליך חיבר ביננו מאד. אני רוצה לאחל לסבתא בריאות שתמשיך להיות סבתא טובה ותכין לי את הקוקלות הכי טעימות שיש. אני לוקחת מהסיפור של סבתא, להשתדל תמיד לראות את הטוב על אף הקשיים, ולהיות בשמחה ואושר פנימי.