מאגר סיפורי מורשת

בחרתי לספר את סיפור עלייתם של סבי ז"ל וסבתי שתחיה לארץ ישראל.

סבתי קמי, נולדה ב-1926 בתוניסיה.

סבתא וסבא התחתנו בטוניס בגיל 18, חלומם הגדול היה לעלות לארץ ישראל. השנה 1948, שנת הקמת מדינת ישראל, החלה עלייה של צעירים ראשונים מטוניס לארץ ישראל.

כמה מהחברים של סבי וסבתי עלו כבר לארץ. אנשים שרצו לעלות ארצה התבקשו לעבור בדיקות רפואיות ולהגיע לצרפת לפני העלייה לארץ. סבי וסבתי התחילו לתכנן את עליתם לארץ ישראל יחד עם משפחות נוספות. הם החליטו להיערך לעלייה, להכין דרכונים ולעבור את הבדיקות הרפואיות לקראת יציאה לישראל דרך צרפת.

בתאריך 25.3.1949, סבי וסבתי פנו למשרד הממשלתי הממונה על הוצאת דרכונים, ובקשו דרכונים מטוניסיה לצרפת. לאחר חג פסח באותה השנה קיבלו שני דרכונים, אחד עבור סבא שלמה והשני עבור סבתא קמי ובנם יוסף הקטן.

מיד התחילו לעשות את הבדיקות הדרושות על ידי משרד העלייה של ישראל. הבדיקות היו קשות וכללו גם צילומים ובדיקות דם שונות.

לדעתי, הציפייה הייתה גבוהה לעלות לארץ ישראל ולכן למרות הקושי הם דאגו לסיים את כל הבדיקות בזמן.

במקביל לבדיקות החליטו להתחיל להיערך לחיים בישראל. בסוף חודש יוני 1949, סבי וסבתי קיבלו הודעה מהשליחים של ישראל להתכונן לצאת מטוניסיה. הם  החליטו למכור את כל הרהיטים והחפצים שלא יהיו נחוצים להם בארץ ישראל. הם החזירו את הדירה לבעליה, למשפחת גאנם, אשר גם היו מעורבים בפעילות של השליחים בישראל להכנות העלייה של יהודי טוניסיה.

ב -10.6.1949 בשעה  10:00 בבוקר עלו על אונייה שיצאה מנמל בטוניס והפליגו לצרפת ומשם לישראל.

הם ירדו בנמל חיפה, קבלת הפנים הייתה קשה, העבירו אותם בטור אחד וכל אחד מהעולים רוסס בחומר חיטוי די.די.טי, גם הבגדים של  הילד הקטן, בן דודי יוסף  התלכלכו מהחומר הנוראי. הסיפורים שכתבתי, נלקחו מתוך ספר שכתב סבי שלמה ז"ל: " מטוניסיה למושב גילת".

כשקראתי על קבלת הפנים הקשה בה קיבלה מדינת ישראל את סבי וסבתי הרגשתי צמרמורת בגוף כי לא ככה מקבלים עולים חדשים לארץ, אלא היו צריכים לקבל אותם בכבוד ובחמלה.

הזוית האישית

שקד: נהניתי מהשיחה שדיברתי אם סבתי וגיליתי עוד דברים חדשים על משפחתי .