מאגר סיפורי מורשת

שמי בלה צ'פניק קלקו נולדתי באסטוניה בעיר טאלין בשנת 1950 ושם נעוריי היה קלקו. בשנת 1956 עברנו כל המשפחה לפולין, גרנו שם ארבע שנים ומשם עלינו לישראל בשנת 1960.

כשעלינו לישראל, גרנו חצי שנה אצל דודה שלי בירושלים (אחות יחידה של אבי, כל שאר המשפחה שלו נספתה בשואה), ומשם עברנו לגור בצריף במעברת בת ים, שם חיינו ארבע שנים ומשם עברנו לדירה בחולון.

ההורים שלי – אימא שלי נחמה, שהייתה אימא נהדרת וסבתא לגילי אבי ואליק, הבנים שלי, הייתה סבתא מהחלומות. היא הייתה אישה חכמה וטובה ואני מאוד מאוד מתגעגעת אליה. אבא שלי, גרשון, היה אדם מאוד חכם וטוב לב. לצערי הוא היה חולה במחלה שגרמה לו ולנו עצב וקושי. שניהם נפטרו בגיל 75, מוקדם מדי. אבא שלי כתב את זיכרונותיו ולאחרונה בת דודה שלי, עירית אמינוף, ערכה את הזיכרונות ואני אתן לך, איה שלי, לקרוא את זה.

יש לי אחות אחת, זינה, שגרה כבר הרבה מאוד שנים בארצות הברית, במיאמי, לא התראינו כבר הרבה שנים כי הטיסות בשבילי כבר קשות מדי והיא מאוד חולה ולא מסוגלת להגיע לכאן. הפעם האחרונה שכל המשפחה שלך היתה בארץ הייתה ביום החתונה של ההורים שלך. אני מאוד מתגעגעת אליה.

התחלתי ללמוד בכיתה א'-ג' בפולין, והמשכתי ללמוד עד כיתה ח' במעברה בבת ים, בית ספר ממלכתי ג' מכיתה ד'. מאוד מהר למדתי את השפה העברית ונהייתי ממש צברית. בבית ספר תיכון למדתי בתיכון קוגל בחולון עד סוף כיתה י"א. אז אני וסבא שלך, זכרונו לברכה, שהיינו כבר חברים שלוש וחצי שנים, החלטנו להתחתן ולכן לא סיימתי את התיכון, ואני מצטערת על כך מאוד. אחרי שהתחתנו גרנו בבת ים ושם נולדו הבנים גילי, אבי ואליק.

כשבעלי אלכס היה בן 31 הוא חלה במחלת הסרטן ונפטר. הילדים היו קטנים עדיין: גילי אבא שלך היה בן שמונה, אבי בן שש, ואליק בן שנה. נשארו זיכרונות, תמונות, ועוד הרבה דברים.. החיים לא היו לי קלים אבל התמודדתי והשתדלתי שהילדים שלי לא יהיו שונים, שלא יחסר להם דבר, לכן עבדתי מאוד קשה וההורים שלי עזרו לי לגדל את הבנים. אני עובדת עד היום, אני מאוד שמחה שאני עושה זאת. עובדה שהקלדתי את כל הנ"ל לבד!

היום המשפחה שלי גדלה: גילי, בני הבכור, אבא שלך, נשוי לאפרת אימא שלך, ויש להם אתכם – שלושה ילדים מקסימים – נגה, איה ואורי. אבי נשוי ללימור ולהם רותם, גיא ועלמה. ואליק נשוי לאורלי ולהם אביגיל ועילמי (עילם) המתוק. נשארתי בעצם הסבתא היחידה של איה, כי לאחרונה נפטר סבא מתי האהוב וזה היה מאוד מאוד מצער עבור כולנו.

הזוית האישית

סבתא בלה מסכמת: התוכנית שיזמתם מאוד תרמה לקשר שלי עם איה, שתמיד היה טוב. החוויות שאנשים סיפרו העשירו גם אותי, ההזדמנות לספר אולי על דברים שהנכדים לא יודעים זאת חובתנו כל עוד אנחנו פה. מה שאני רוצה ומאחלת לאיוש שלי: שקודם כל תהיה בריאה ומאושרת בחיים, שתשיג את כל המטרות אליהן היא מכוונת בהצלחה ובקלות. אני אוהבת אהבה אין סופית את נכדתי הרגישה, היפה והמתוקה שלי. אני מאחלת לנו שנמשיך ככה וגם הייתי רוצה מאוד מאוד שניפגש יותר ויותר.

איה הנכדה המתעדת: היה לי מאוד מעניין לעבוד עם סבתא והתרגשתי מאוד לקראת זה. למדתי על סבתא הרבה דברים, למשל: לא ידעתי שלסבתא יש אחות במיאמי. אני מאוד שמחה שעשינו את תכנית הקשר הרב דורי, מפני שלמדתי, נהניתי וצחקתי. אני מאחלת לסבתא שלי בריאות ואושר, שיהיה לה תמיד מעניין ושהיא אף פעם לא תישאר לבד. אני מקווה שאני וסבתא שלי נמשיך להיות חברות טובות גם כשאני אהיה יותר גדולה.